בש"מ 1015/10 עיריית ירושלים נ. הבית הפתוח בירושלים לגאווה ולסובלנות

1.

בין הצדדים התנהל הליך בבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים בגדרו נדחתה עתירת המשיב. במסגרת הערעור שהוגש על ידי המשיב, דחה רשם בית המשפט העליון י' מרזל את בקשת המערערים להתיר להם להפנות בסיכומיהם בערעור לתשובתם לעתירה המנהלית בבית המשפט לעניינים מנהליים. לטענת המערערים, החלטה זו גורמת לעיוות דין מן הטעם שקיבלו היתר להגיש סיכומים הכוללים הפניה להודעת הערעור. הרשם ציין כי ההיתר האמור הוגבל להפניות נקודתיות בלבד וכי המשיב יהיה רשאי להגיש בקשה להגדלת היקף הסיכומים שתדון לגופה. נימוק נוסף של המערערים הוא שבקשתם נדחתה על אף הסכמת המשיב.

2.

לא מצאתי ממש בערעור זה, ועל כן החלטתי לדון בו ללא קבלת תגובת המשיב. ההחלטה נשוא הערעור מצויה באופן מובהק במתחם שיקול הדעת של הרשם. החלטת הרשם מנומקת וסבירה. תפקידו של הרשם הינו להביא לייעול הדיון תוך שמירה על אינטרס הצדדים. יש לזכור שהותר לכל אחד מהצדדים להגיש סיכומים בהיקף של 22 עמודים ושככל הנראה יתקיים דיון בעל-פה. תמונה זו מקשה עד מאוד לראות כיצד נפגעו זכויות המערערים להציג את עמדתם בפני בית משפט זה. הניסיון המשפטי מלמד כי לעתים החלטה זמנית נראית לבעל דין כגורלית בזמן נתינתה, אך בסיום ההליך מתברר גם לו כי אותו עניין אינו עיקרי אלא חסר משמעות של ממש. באשר לטענה כי הצדדים הסכימו לבקשה, כלל הוא כי על בית המשפט לנהל את הדיון והסכמת הצדדים אינה מחייבת אותו.

3.

הערעור נדחה בהיעדר תשובה.

אין צו להוצאות.