בש"מ 10246/07 עיריית ירושלים נ. תלמוד תורה "זכרון צבי"

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

1.

ההליך נסוב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, אשר דחה עתירה מטעם משיבה 3. עמדת המבקשות, שהיו משיבות לעתירה בבית המשפט לעניינים מינהליים, הייתה שיש מקום לקבלת העתירה. משיב 2 ביקש להצטרף כמשיב נוסף לעתירה ועמדתו הייתה כי יש לדחות את העתירה. זאת בשונה מעמדת המבקשות שנקבעה על-ידי היועץ המשפטי לעיריית ירושלים. פסק הדין ניתן ביום 31.10.2007. הבקשה שלפניי הוגשה ביום 2.12.2007 ונתבקשה בה ארכה בת 45 ימים להגשת ערעור מטעם המבקשות. על פי האמור בבקשה, סבורות המבקשות כי בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים נפלו מספר טעויות בנושאים עקרוניים. נטען על ידן כי בנסיבות המיוחדות של המקרה הנדון, בו עמדת היועץ המשפטי לעירייה שונה מעמדת ראש העיר, מבקש היועץ המשפטי לעירייה – המייצג את המבקשות – זמן נוסף לשקול את נושא הגשת הערעור, וזאת בין היתר לצורך היוועצות עם משרד המשפטים ומשרד הפנים וקבלת עמדתם ביחס לסוגיות העקרוניות כאמור. משיבות 1 ו-2 מסכימות לבקשה. משיב 2 מתנגד לה, מן הטעם שלשיטתו סיכויי הערעור נמוכים ביותר.

2.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. כדי להאריך את המועד להגשת ערעור נדרשים "טעמים מיוחדים" (תקנה 38 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000). ....). טעמים מיוחדים כאמור נבחנים בכל מקרה לפי נסיבותיו, על פי מכלול של שיקולים. בין אלה ניתן למנות את השאלות האם הבקשה הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך, את משך הארכה, קיומו של "הליך תלוי ועומד", מהות ההליך, הסיבה בגינה חל עיכוב בהגשת ההליך או מתבקשת ארכה, הסתמכות בעל הדין שכנגד וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך הערעורי לגביו מתבקשת הארכת מועד.

3.

הבקשה שלפניי הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת הליך. הטעם עליו היא מתבססת הוא הצורך להיוועץ בגורמים שונים בטרם הגשת ההליך. ככלל, רצונו של בעל דין לשקול הגשת הליך אינה מקימה טעם מיוחד. אך שוכנעתי כי בנסיבות המיוחדות של המקרה שלפניי, יש להיעתר לבקשה. שוכנעתי כי קיים אינטרס ציבורי כבד משקל בכך שיתאפשר למבקשות לשקול באופן יסודי את השאלה האם יש מקום להגשת ערעור, תוך היוועצות עם משרדי הממשלה הנוגעים בדבר. האינטרס הציבורי הוא שלא תתקבל החלטה חפוזה בעניין זה. מאחר שהבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד להגשת ההליך, לא נוצרה אצל המשיבים ציפייה כי פסק הדין הפך חלוט. משיב 2, שהתנגד לבקשה, כלל לא טען להסתמכות על פסק הדין או לציפייה כי בכך תמה ההתדיינות בנושא. לאור העובדה כי הבקשה הוגשה בתוך המועד, גם לא נפגעה במקרה זה פעולתה התקינה והיעילה של מערכת המשפט. אמת, משך הארכה המתבקשת אינו קצר, אך בשים לב למורכבות העניין ולריבוי הגורמים הנוגעים בדבר, נראה כי המדובר בפרק זמן סביר. אשר לסיכויי ההליך, אין בידי לקבוע בשלב מקדמי זה כי הם נמוכים באופן המצדיק דחיית הבקשה, ומכל מקום לא שוכנעתי כי יש לדחות את הבקשה אך רק בהתבסס על שיקול זה.

התוצאה היא שהבקשה מתקבלת. המועד להגשת הליך מוארך עד ליום 15.1.2008. עם פתיחת הליך הערעור תתויק החלטה זו בתיקו של אב"ד.