בש"מ 1036/15 עזבון המנוח ז"ל עזריה אליהו נ. עיריית טבריה

המבקש עותר למתן ארכה להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בנצרת מיום 14.8.2014.

המבקש ציין כי פסק הדין הומצא לידיו ביום 21.8.2014, ועמד על כך שבהינתן האמור המועד להגשת הערעור חלף "קרוב ל-120 יום" לפני מועד הגשת הבקשה, אשר הוגשה ביום 11.2.2015. המדובר באיחור ממושך, וסבורני כי המבקש לא העלה בבקשתו טעמים, לא כל שכן "טעמים מיוחדים", המצדיקים מתן ארכה כמבוקשו.

עניינו של פסק הדין נשוא ההליך בחיובי ארנונה, ועל פי הנטען האיחור בהגשת ההליך נבע מכך שהמבקש (שהינו עזבון אשר אינו ישות משפטית, כך שהבקשה מוגשת למעשה בידי אחד היורשים), המתין לקבלת שומת חוב בהתאם לפסק הדין. עוד נטען כי לאחר קבלת השומה פנה המבקש, באמצעות באת-כוחו, למחלקת הגביה של המשיבה בבקשה להפחית את החוב אך המשא-ומתן שהתנהל בעניין לא צלח, ועל כן קיים צורך בהגשת הערעור.

בהסבר זה אין די. ראשית, בעל דין המחליט לנקוט בצעדים מסוימים - ובענייננו המתנה להוצאת שומה וניהול משא ומתן עם המשיבה - אינו יכול, עת אלו לא הניבו את מבוקשו, להחזיר את הגלגל לאחור, ואם רוצה הוא לשמור לעצמו את האפשרות להשיג על פסק הדין עליו להגיש הליך מתאים במועד (ולמצער בקשה למתן ארכה). משלא עשה המבקש כן רשאית היתה המשיבה להסתמך על סופיות פסק הדין (ויוזכר כי המבקש היה מיוצג באותו שלב וכי בפניה מיום 15.9.2014 לא ציינה באת-כוח המבקש כי הוא יבקש להשיג על פסק הדין אם המשא-ומתן לא יעלה יפה, אלא התבקשה הפחתה של הסכום "לפנים משורת הדין").

שנית, המבקש לא ציין בבקשתו מהם המועדים הרלבנטיים לנטען, אך מצרופות הבקשה ניתן ללמוד כי גם לו ניתן היה לקבל כהסבר לאיחור בהגשת ההליך את המגעים מול המשיבה (וכאמור איני סבורה כן) דבק בהתנהלותו שיהוי ניכר. כך המכתב שנשלח למשיבה לאחר הוצאת השומה האמורה נושא את התאריך 15.9.2014. כמו כן לא צוין כאמור כמה זמן התנהל המשא-ומתן בין המבקש למשיבה אך התאריך בו נחתם התצהיר התומך בבקשה שבפניי הינו 25.11.2014. דהיינו, המבקש התמהמה בהגשת ההליך גם לאחר סיום המשא-ומתן מבלי שניתן לכך הסבר מספק, ויצוין כי הטענה שהועלתה בשולי הבקשה בדבר גיוס סכום כספי לצורך תשלום האגרה ושכר-טרחת עורך-דין נטענה בעלמא וללא פירוט מועדים או תיעוד כלשהו.

מן הטעמים המפורטים לעיל אין מקום להיעתר לבקשה, והיא נדחית אפוא.