בש"מ 11042/03 עבד אל מסיח עספור נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה - חיפה

המבקשים הגישו בשעתו ערעור על החלטת כבוד הרשם בעז אוקון, אשר דחה את בקשתם לפטור מערבון. המבקשים ביססו את בקשת הפטור, ואת ערעורם על החלטת הרשם, על הטענה כי הערעור, שבמסגרתו נתבקש הפטור מערבון (להלן: הערעור העיקרי ), נסב על פסק-דין, שהורה על הפקעת מקרקעין כנגד פיצוי בשיעור 750,000$. הערבון אינו דרוש, לדעת המבקשים, שכן גם יפסידו בערעור העיקרי, הרי שהמשיבה תחויב לשלם להם את סכום הפיצוי האמור, וניתן יהיה לקזז את ההוצאות שייפסקו מסכום זה. כבוד הרשם אוקון דחה, כאמור, את בקשת הפטור, בציינו כי לפי דברי המשיבה, לא כל הזכאים לסכום הפיצוי ערערו על פסק-הדין, ומכאן שלא ברור אם ניתן יהיה לקזז את סכום ההוצאות מתוך סכום הפיצוי. כמו-כן קבע כבוד הרשם, כי המבקשים לא שילמו הוצאות שהושתו עליהם בערכאה קודמת.

בהחלטתי מיום 18.1.2004 ביקשתי את תגובת המשיבה לערעור על החלטת הרשם אוקון, וזו הוגשה, אולם עוד בטרם ניתנה החלטתי בערעור, הורה כבוד הרשם עודד שחם על דחיית הערעור העיקרי, וזאת בגין אי הפקדת ערבון. משהובא הדבר לידיעתי, קבעתי, ביום 9.3.2003, כי לכאורה אין עוד מקום לדון בערעור על החלטת כבוד הרשם אוקון, אולם בכל זאת בחנתי לגופן את טענות המבקשים, והבהרתי כי "לא היה מקום להיעתר לערעור מלכתחילה, שכן לא נפל פגם בהחלטת הרשם מיום 1.12.2003 [היא החלטת כבוד הרשם אוקון]".

המבקשים אינם מסתפקים בכך. הם מציינים, כי לפי בקשתם הורה כבוד הרשם שחם על החזרת התיק לרישום, כך שיובא בפניו לאחר מתן החלטה סופית בערעור על החלטת כבוד הרשם אוקון. בפועל, הערעור על החלטת כבוד הרשם אוקון נדחה, כאמור, ביום 9.3.2004 - יומיים לפני החלטה זו של כבוד הרשם שחם. המבקשים עותרים עתה לעיון מחדש בהחלטתי מיום 9.3.2003, ולמתן פסק-דין מנומק בערעור על החלטת כבוד הרשם אוקון.

כאמור בהחלטתי הקודמת, גם לגופו של עניין אין ממש בערעור על החלטת כבוד הרשם אוקון. נימוקיו של כבוד הרשם הם שניים: ראשית, פיצויי ההפקעה נפסקו לטובת צדדים נוספים, ולא רק לטובת המבקשים, כך שאין ביטחון כי קיזוז ההוצאות יהיה אפשרי. ושנית, בית המשפט קמא הטיל על המבקשים את תשלום הוצאות המשיבה – ואלה טרם שולמו. כנגד נימוק אחרון זה טוענים המבקשים, כי בית המשפט קמא קבע בפסק-דינו שההוצאות ינוכו מסכום הפיצוי המגיע למבקשים; דא עקא, שלטענת המשיבה סכום הפיצוי אינו משולם בשלב זה, ומוחזק בנאמנות, עד שיחדלו המבקשים מלעשות דין לעצמם ויואילו לפנות את הנכס. אין צורך להרחיב בעניין אחרון זה, שכן ברי כי בנסיבות הכוללות של העניין, ובהתחשב בכך שהמבקשים אינם טוענים כי הם נעדרי יכולת כלכלית לשאת בתשלום הערבון – אין כל עילה להתערב בשיקול דעתו של כבוד הרשם.

אני שב ומורה על דחיית הערעור על החלטת כבוד הרשם אוקון. המבקשים ישאו בהוצאות המשיבה ובשכר טרחת עורך דינה בסכום כולל של 5,000 ש"ח.