בש"מ 111/04 טבריה ש.ח. בניין פיתוח וצנרת בע"מ נ. החברה לטיפול במי לב השר

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות לערער. ההחלטה נשוא הבקשה ניתנה בבית המשפט המחוזי ביום 24.12.03, ובה נדחתה על הסף בקשה למתן צו ביניים. הבקשה שבפניי הוגשה ביום 6.1.04, היינו – בתוך תקופת המועדים להגשת בקשת רשות לערער לבית משפט זה. הבקשה שבפניי הוגשה על רקע טענת המבקשת, כי לאחר החלטת בית המשפט המחוזי, אשר התבססה בעיקרה על הקביעה כי לא נתונה לו הסמכות העניינית לדון בהליך, הועבר ההליך לבית משפט השלום, וכי לבית משפט השלום הוגשה בקשה לצו מניעה זמני, שתוכנו זהה לצו הביניים שנתבקש קודם לכן בבית המשפט המחוזי. לטענת המבקשת, הארכה המבוקשת נדרשת למקרה שבית משפט השלום ידחה את הבקשה שהוגשה לו בנימוק כי זו נדחתה לגופה על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב.

דין הבקשה להידחות. אכן, המבקשת פנתה בעניין הבקשה בתוך תקופת המועדים להגשת בקשת רשות לערער (15 ימים), ומכאן שהמשיבות הועמדו מבעוד מועד על כך שהמבקשת אינה משלימה עם ההחלטה של בית משפט קמא. לא נעלם מעיני גם, כי במקרים בהם קיים סיכוי שההליך הערעורי לבית משפט זה יתייתר נוכח הליך המתברר בערכאה אחרת, ניתנה לא אחת ארכה (ראו בש"א 7464/95 רשות ניירות ערך נ' ישקר, דינים עליון מא 644).

ברם, לא מצאתי בנסיבות העניין טעם מיוחד, כנדרש, למתן הארכה המבוקשת. ראשית, עמדת המבקשת היא, כי לאחר שההליך העיקרי הועבר לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד-1984, עומדת למבקשת האפשרות לערער לבית משפט זה, ובמקביל – להשיג על החלטות בית משפט השלום אל בית המשפט המחוזי, בשבתו כערכאת ערעור. ספק בעיני אם ניתן לקבל עמדה זו. דומה, כי היא אינה מתיישבת עם הרציונל של הוראת סעיף 79 הנ"ל, הקובעת דין של סופיות לעניין הסמכות לאחר שהדיון בהליך הועבר מערכאה אחת לערכאה אחרת, וכי בית המשפט הנעבר ימשיך בדיון בעניין מן השלב אליו הגיע בית המשפט המעביר. הסדר זה מבוסס על שיקולים פרגמטיים, שתכליתם למנוע טלטולו של הליך אנה ואנה בין הערכאות (ראו רע"א 3319/00 שור נ' בן יקר גת חברה להנדסה ובניין בע"מ, פ"ד נה(2) 817). על רקע זה, ניתן להטיל ספק האם קיימת תרופה ערעורית לבית משפט זה בהליך הנדון.

זאת ועוד. התרחיש עליו מבוססת הבקשה שבפניי, היינו, כי בית משפט השלום ידחה את הבקשה שבפניו על יסוד העובדה שזו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, אינו תרחיש סביר בנסיבות העניין. החלטת בית המשפט המחוזי היתה מבוססת על היעדר סמכות ענינית לבית המשפט, אשר התייחס לגופו של עניין בשולי הדברים בלבד. באין מחלוקת כי לבית משפט השלום נתונה הסמכות העניינית לדון בעניין, ולו מכוח הוראת סעיף 79 הנ"ל, נראה לי כי החשש עליו מבוססת הבקשה שבפניי הוא רחוק, ואין בו כדי לבסס טעם מיוחד למתן הארכה.

שלישית, אין עוד חולק כי לבית המשפט השלום נתונה הסמכות העניינית לדון בהליך, כאמור לעיל, וזאת לכל הפחות נוכח הוראת סעיף 79 לחוק בתי המשפט. במצב זה, סיכוייו של הליך ערעורי כנגד ההחלטה מיום 24.12.03, המבוססת בעיקרה על העדר סמכות עניינית לבית המשפט המחוזי, הינם נמוכים במידה שאינה מצדיקה מתן ארכה, כמבוקש.

התוצאה היא כי לא הוכח טעם מיוחד כנדרש למתן הארכה, והבקשה נדחית. בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות. החלטה זו תועבר לצדדים ללא דיחוי באמצעות הפקסימיליה.