פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"ם
1185/10 - א'
בפני:
כבוד הרשמת דנה כהן-לקח
המבקשים:
1. אינה יעקובלב
2. אנדריי יעקובלב
נ ג ד
המשיב:
משרד הפנים
בקשה להארכת מועד
החלטה
1.
לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק-דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים באר-שבע (כב' סגנית הנשיא ש' דברת) לפיו נדחתה עתירת המבקשים להורות למשיב להעניק למבקשת 1 - אמו של המבקש 2 שהינו אזרח ישראלי - אשרת ישיבה בישראל לפי נוהל "הטיפול במתן מעמד להורה קשיש ובודד של אזרח ישראלי". בפסק-הדין קבע בית המשפט המחוזי כי לכאורה לא נותק לחלוטין הקשר בין המבקשת 1 לבין בת נוספת שלה המתגוררת בחו"ל, ולפיכך אין להתערב בהחלטת המשיב שלא להחיל את נוהל "הורה ישיש". פסק-הדין ניתן ביום 23.12.2009 בהעדר הצדדים. הבקשה שלפניי הוגשה ביום 14.2.2010.
2.
בבקשה נטען כי באת-כוחם של המבקשים שייצגה אותם בהליכים לפני בית המשפט המחוזי, עו"ד מקסיק, הזמינה את המבקש 2 לפגישה עימה ביום 7.1.10 לצורך בחינתה של שאלת הגשת ערעור על פסק-הדין. לפי הנטען, עו"ד מקסיק הסבירה למבקש 2 כי טרם התקבל בדואר פסק-הדין המחוזי, אולם היא הצליחה להשיג עותק של פסק-הדין מהאינטרנט וכי היא תשלח למבקש 2 את פסק-הדין החתום על-ידי בית המשפט מיד עם קבלתו. ביום 10.1.2010 ייפה המבקש 2 את באת-כוחם הנוכחית של המבקשים, עו"ד זומזיאקוב, לעניין הכנה והגשת ערעור על פסק-הדין. לפי הנטען, באת-כוחם הנוכחית של המבקשים פנתה לעו"ד מקסיק על-מנת לברר את יום המצאת פסק-הדין לידה. ביום 1.2.2010 נתקבלה תגובת עו"ד מקסיק ולטענת המבקש 2, רק אז גילה כי עותק מאושר של פסק-הדין הגיע למשרדה של עו"ד מקסיק עוד ביום 28.12.2009. לטענת המבקשים, המדובר בטעם מיוחד לאיחור בהגשת ההליך המצדיק העתרות לבקשה. המשיב מתנגד לבקשת האורכה.
3.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי למסקנה כי דין הבקשה להארכת מועד להידחות. המועד הקבוע בדין להגשת ערעור על פסק-דין של בית המשפט לעניינים מנהליים הוא 30 ימים מיום המצאתו כדין (ראו: תקנה 33(א) לתקנות בתי המשפט לענינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000; להלן: התקנות ). בהתאם לתקנה 38 לתקנות, ניתן להאריך מועד זה "מטעמים מיוחדים שיירשמו". ברגיל, "טעם מיוחד" כאמור נובע מקיומן של נסיבות חיצוניות או אירועים בלתי צפויים שאינם בשליטת המבקש או בא-כוחו. נטל ההוכחה בעניין זה הוא על מבקש האורכה.
בנסיבות המקרה דנן, לא שוכנעתי כי המבקשים עמדו בנטל לשכנע כי מתקיים "טעם מיוחד" כאמור. פסק-הדין המחוזי הומצא לידי באת-כוחם של המבקשים אשר ייצגה אותם בהליכים לפני בית המשפט המחוזי ביום 28.12.2009 . מכאן שהמועד האחרון לפי דין להגשת הערעור היה 27.1.2010 . כאמור, הבקשה שלפניי הוגשה ביום 14.2.2010 , קרי - באיחור ניכר של למעלה משבועיים. כפי שצוין לעיל, טענתם העיקרית של המבקשים היא כי רק ביום 2.2.2010 התגלה להם מועד ההמצאה כדין של פסק-הדין לבאת-כוחם הקודמת. בטענה זו אין כדי לסייע למבקשים בנסיבות המקרה שלפניי: ראשית , ממכתבה של עו"ד מקסיק מיום 1.2.2010 (נספח 4 לבקשה) עולה כי
בפגישה שהתקיימה בינה לבין המבקש 2 עוד ביום 7.1.2010 הוסבר לו תוכן
פסק-הדין ומשמעותו. בפסקה 9 לבקשה אף צוין כי ביום 10.1.2010 קיבלה באת-כוחם הנוכחית של המבקשים יפוי-כוח, עימו ניגשה למזכירות בית המשפט המחוזי ועיינה בכל החומר שבתיק, לרבות בפסק-הדין. שנית , אף אם אקבל את טענת המבקשים כי רק ביום 2.2.2010 גילו כי פסק-הדין הומצא לבאת-כוחם הקודמת ביום 28.12.2009, אין בכך כדי להסביר מדוע השתהו למעלה מעשרה ימים נוספים עד להגשתה של בקשת האורכה שלפניי. לכל אלה יש להוסיף כי על-פני הדברים, סיכויי ההליך נשוא הבקשה אינם נחזים להיות טובים נוכח הנימוקים שפורטו בפסק-הדין המחוזי ומהותם.
אשר על כן, ונוכח מכלול הטעמים שפורטו, הבקשה להארכת מועד נדחית. אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ג בניסן
תש"ע (28.3.2010).
דנה כהן-לקח, שופטת
ר ש מ ת