בש"מ 11853/05 אליהו קירזון נ. מועצה מקומית אלעד

ערעור על החלטת כב' הרשם, יגאל מרזל, מיום 31.11.2005 שדחה את בקשת המערער לפטור אותו מהפקדת עירבון במסגרת עע"ם 8966/05 או לחילופין, להפחית את סכום העירבון שהוטל עליו.

1.

המערער הוא אחד מעשרים וארבעה תושבי המועצה המקומית אלעד (להלן:"המועצה"), שהגישו לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו תובענה כנגד המועצה, ראש המועצה וסגנו (עת"ם 1262/04). בקליפת אגוז, נסבה התובענה על שרשרת ליקויים ופגמים שנפלו, לטענת התובעים, בהליך הקצאת קרקעות באלעד, במסגרתו הוקצו קרקעות למקורבים וגופים פרטיים ללא קריטריונים ושלא על פי נהלי משרד הפנים. במהלך התנהלותו של ההליך העיקרי בבית המשפט המחוזי, נפתחו על ידי התובעים מספר הליכי ביניים שבמסגרת חלק מהם ניתנו כנגד המשיבים צווים (למשל: בש"א 31705/04 במסגרתה ניתן ביום 9.5.2004 צו ארעי ובש"א 33125/04 במסגרתה ניתן ביום 22.9.2204 צו ביניים).

2.

ביום 5.7.2005 הסכימו התובעים למחיקת העתירה, בכפוף להצהרת המועצה שתאמץ נוהל הקצאת קרקע, כנדרש על פי הנחיות משרד הפנים. בפסק דינו מאותו היום קבע בית המשפט (כב' השופט נ' ישעיה) כי:

"עו"ד מורגנשטיין [בא כוח העותרים] עומד על פסיקת הוצאות לטובת מרשיו לאור השתלשלות העניינים והטרחה הרבה שהיתה מנת חלקם במסגרת ההליכים המשפטיים שננקטו. בקשה זו מן הדין שתענה, אם כי בהתחשב בעובדה, שהמשיבה היא רשות ציבורית המממנת את הוצאותיה מכספי ציבור ולאור העובדה שהיא אימצה נוהל מסודר והחל מהיום לפחות יש תקוה להסרת כל הקלקולים שעליהם מלינים העותרים, לא אפסוק הוצאות גבוהות מדי. אני מחייב את המשיבה 1 לשלם לעותרים באמצעות עו"ד מורגנשטיין, בא כוחם, את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7500 ש"ח בצירוף מע"מ".

3.

על קביעתו זו של בית המשפט לעניין ההוצאות ערערו התובעים לבית משפט זה. במקביל, הגיש המערער לרשם בית המשפט בקשה לפטור מאגרה ועירבון בגין ערעורם זה. בקשתו הראשונה, קרי, פטור מאגרה, נענתה בעוד שבקשתו השנייה לפטור או לחליפין, להפחתה של סכום העירבון - נדחתה. על החלטה זו הערעור שלפני.

4.

שני טעמים עמדו בבסיס החלטתו של כב' הרשם לדחות את בקשת המערער; ראשית, הסברה שסיכויי הערעור אינם טובים שכן הוא נסוב על הוצאות, סוגיה בה אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב. שנית, הקביעה כי מצבם הכלכלי של העותרים לא הוכח די הצורך, במובן שאין ביכולתם של עשרים וארבעה עותרים להפקיד את החלק היחסי מתוך סכום העירבון שהוטל על שכמם.

טענות הצדדים

המערער

5.

בפתח דבריו טוען המערער כי קביעת הרשם שסיכויי ההליך אינם גבוהים אך משום שעניינו בשאלת הוצאות אינה נכונה. לטענתו, עניינו נמנה על אותם מקרים בהם נוהגת ערכאת הערעור להתערב וכי בכתב הערעור נמנו טעמים רבים המייחדים את עניינו. המערער משים את עצמו ואת חבריו כמי ש"הגיעו אל קו המטרה אך בנעליים קרועות" וטוען כי לכל אורך הדרך פעלו כשליחי הציבור ואך צודק שלא יוסב להם נזק בשל כך. עוד טוען המערער כי גם אם התובענה התייתרה מבחינה פורמאלית, בפועל כמוה כתובענה שהתקבלה שכן המועצה קבלה על עצמה את אשר דרשו התובעים והתחייבה לתקן את התנהלותה. לבסוף, טוען המערער כי הטענה לפיה מתחלק נטל העירבון בין 24 בני אדם אינה נכונה וכי הלכה למעשה נושא הוא בנטל לבדו וכן שהרשם התעלם מבקשתו החלופית להפחתת גובה העירבון.

6.

המערער טוען אף לא-סימטריה בהשתת ההוצאות. לטענתו, פסק לו בית המשפט קמא הוצאות בסך 2500 ש"ח בגין חמישה הליכים שונים, בעוד שבגין הליך אחד בבית משפט זה מתבקש המערער להפקיד עירבון בסך 25,000 וזאת בגין הליך יחיד.

המשיבים

7.

בנוסף לטענות שהועלו בהליך שהתנהל בפני כב' הרשם, טוענים המשיבים כי הליך זה אינו המקום המתאים להתייחסות פרטנית לכל טענותיו של המערער. לגבי טענת העקביות בהטלת הוצאות טוענים המשיבים כי מדובר בטענה שגויה וחסרת בסיס. עוד טוענים המשיבים כי עניינו של ההליך הוא גובה הוצאות ואין להסית את נקודת המבט אל מהות ההליך.

דיון

סיכויי ההליך - ערעור על הוצאות

8.

אין חולק כי ככלל, אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהוצאות שהשיתה הערכאה הדיונית ותעשה כן לעיתים רחוקות בלבד (ראו למשל: ע"א 1937/92 קוטלר נ' קוטלר , פד"י מט(2) 233, 247 (1995)).

9.

יחד עם זאת, אין מדובר בכלל שאין סוטים ממנו ומעת לעת מתערבת ערכאת הערעור בפסיקת ההוצאות של הערכאה הדיונית, מקום בו יש הצדקה לכך (ראו למשל: ע"א 7210/00 רפאל

דנה ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל ואח' פ"ד נז(6) 468, 479-480 (2003); ע"א 9347/01 וייספיש נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד נז(5) 241, 253 (2003); עע"מ 6464/03 לשכת שמאי המקרקעין בישראל נ' משרד המשפטים - אגף שומת מקרקעין ואח' פ"ד נח(3) 293 , 312

(2004)

).

10.

העותרים מפרטים בכתב הערעור כעשר טענות שונות בענין פסיקת ההוצאות. מבלי להכריע במי מהן אומר שאין מדובר בטענות שיש להקל בהן ראש ועל פניו הן אינן מביאות בהכרח למסקנה שמדובר בערעור חסר סיכוי. מכל מקום, איני סבורה כי ניתן לקבוע, בנסיבות העניין, שסיכויי ההליך אינם טובים אך בשל העובדה שעניינו בהוצאות.

11.

מבלי לקבוע מסמרות, סכום ההוצאות שנפסק לטובת המערער, קרי, 7500 ש"ח, נראה לכאורה נמוך וזאת בשל ריבוי ההליכים שהוכרעו לטובת המערער וחבריו ובשל העובדה שמתוך סכום זה כ-5000 ש"ח נפסקו לטובתם בהליך יחיד (בש"א 30805/04 אזולאי ואח' נ' מועצה מקומית אלעד (לא פורסם, 31.3.2004) ). זאת ועוד, בהחלטה שניתנה בסיומו של הליך אחר (בש"א 33125/04 אזולאי ואח' נ' מועצה מקומית אלעד (לא פורסם, 27.9.2004)) שאף בו נפסק לטובתם, נאמר כי "הוצאות בקשה זו יילקחו בחשבון בעת פסיקת ההוצאות בהליך העיקרי". המסקנה שלאחר שנלקחו בחשבון הוצאות שני הליכים אלו ראוי היה בכל זאת להעמיד את סכום ההוצאות בהן תחוייב המועצה על סך 7500 ש"ח אינה נקיה מספקות.

אופיו הציבורי של ההליך

12.

שיקול נוסף הבא במניין השיקולים בערעור זה הוא אופיו הציבורי של ההליך. טוענים המשיבים כי המערער וחבריו הם שליחי ציבור ומשכך יש פסול בבקשתם לפסיקת הוצאות לטובתם מקופת הציבור. אין ביכולתי לקבל טענה זו. אומנם, יש לייחס משקל להיותה של המשיבה 1 רשות ציבורית, ושיקול זה אכן בא במניין השיקולים במסגרת פסיקת הוצאות. ברם, שיקול זה אינו חד סטרי ואינו פועל אך לרעתם של המערער וחבריו; הללו פעלו כשליחי הציבור ולמענו. פרטים הנוהגים באופן בו נהגו – מוחים כנגד עוולות ופגמים בהתנהלות הרשות ומשיגים על פעולותיה - פועלים בעשותם כן לטובת הציבור כולו. בעיקר נכונים הדברים כאשר אי תיקון הליקויים בהתנהלות הרשות, היה מביא לפגיעה בכלל הציבור. כעניין שבמדיניות, יש להעניק תמריץ חיובי לפעולות כאלו וודאי שיש להיזהר ממתן תמריץ שלילי. אי השתת הוצאות ראויות על הרשות לטובת עותרים כאלו ובעניינים כאלו, יש בה כדי להרתיע פרטים אחרים מניסיונות לתיקון עוולות של רשויות בעתיד (למקרה בו היווה אופיו הציבורי של הליך שיקול להפחתת עירבון ראו בש"ם 5867/05 העמותה לתרבות "טובך יביעו" טירת הכרמל נ' עיריית טירת הכרמל ואח' (טרם פורסם, 15.12.2005)).

13.

עוד אוסיף כי אין בעובדה שהעתירה נמשכה בסופו של דבר, כדי להקטין את אחריות המועצה אלא להיפך; קבלת טענות התובעים על ידי המועצה, קבלה שייתרה למעשה את התביעה, אולם לא לפני ניהולם של מספר הליכים, מעידה על כך שהוצאות המשפט יכלו להיחסך לו רק היתה המועצה נוהגת כראוי מלכתחילה או למצער, מתקנת את דרכיה בשלב מוקדם יותר.

המצב הכלכלי

14.

באשר למצבו הכלכלי של המערער, נראה כי החלטתו של הרשם ניתנה תחת הרושם כי סכום העירבון יתחלק בין מספר רב של אנשים. ברם, מכתב הערעור שלפני עולה כי המערער עתיד לשאת במלוא הסכום לבדו. עובדה זו יש בה, לטעמי, כדי לשנות את מצב הדברים.

15.

עיינתי בתדפיסי הבנק וחשבונותיו של המערער ואכן נראה כי מצבו הכלכלי אינו שפיר. משכנתא רובצת על ביתו, הוא חב לבנק למעלה משמונת אלפים ש"ח ומלבד זאת הוא מטופל בשמונה ילדים. לאור כל אלו ניתן למערער פטור מאגרה (ראו החלטתה של כב' הרשמת ש' ליבוביץ' מיום 27.12.2005) וניתן להניח שאלמלא נחזה היה מצב הדברים כאילו מתחלק סכום העירבון בינו ובין רבים אחרים, היה מופחת אף העירבון בעניינו.

16.

אכן, אין דינה של אגרה כדינו של עירבון והשיקולים העומדים בבסיס הטלתו של כל אחד מהללו שונה (ראו בש"א 4933/05 לוי נ' פלוניות (טרם פורסם, 25.9.2005)). ברם, גם לגבי העירבון יש לבצע איזון בין הרצון להבטיח את הנתבע מחד והרצון שלא לחסום בפני התובע את הגישה לערכאות מאידך:

"חובת הפקדת הערבון, אם כן, נועדה להבטיח, מחד, את השבת הוצאות המשיב, באם ייצא הוא וידו על העליונה, אולם מכבידה היא, מאידך, על יכולתו של המערער לממש את זכותו לפנות אל ערכאת הערעור... "

ובהמשך:

"גובה הערבון הוא פרי האיזון בין ערכים אלו, והרשם מוסמך לפטור את המערער מתשלום הערבון, או, למצער, להפחית את גובהו" (בש"א 4856/05 סבג נ' סימון (טרם פורסם, 28.8.2005))".

17.

סיכומם של דברים, יש, אכן, ליתן משקל לחובת המערער לערוב את הוצאות המשיבים, וכן לשיקול דעתו הרחב של הרשם במתן פטור מערבון (בש"א 3784/02 בן דוד נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 23.5.2002, השופט א' ריבלין), בש"א 10216/02 ר.י.ו מהנדסים בע"מ נ' עיריית ראשון לציון (לא פורסם, 16.1.2003, הנשיא א' ברק)). ואולם, הסיכוי שיפסקו הוצאות גבוהות לטובת המשיבים אינו נראה גבוה. החלטתי לקבל את הערעור ולהקטין את סכום העירבון.

העירבון יועמד על סך של 3,500 ש"ח ועל המערער להמציא ערבות צד ג' על סך של 3,500 ש"ח נוספים. באם לא יעשה כן בתוך 21 ימים מיום המצאת החלטה זו, יידחה הערעור (העיקרי) ללא התראה נוספת.