בש"מ 1287/07 אברהם ג'יאן נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה נתניה

1.

לפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, אשר ניתן בערעור מנהלי ביום 07.01.07. עניינו של ההליך תביעת המבקש לתשלום פיצויים, לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965. בגין מתן היתר לבניית בנין סמוך לדירתו, תביעה שנדחתה על ידי המשיבה 1 ועל ידי ועדת הערר, בעיקר משום שהדירה נבנתה ללא התרי בניה. בית המשפט קמא קבע כי בדין נדחתה תביעתו של המבקש ובכך דחה ערעורו המנהלי של המבקש. מכאן ההליך בבית משפט זה.

2.

לטענת המבקש סבר בטעות כי עומדים לרשותו 45 יום להגשת בקשת רשות ערעור, וכי רק לאחר שנועץ עם עורך דינו הנוכחי, הובררה לו טעותו. משכך, מבקש המבקש ארכה של 20 ימים לשם הכנת בקשת רשות הערעור. הבקשה נתמכת בתצהיר במסגרתו מנמק המבקש את טעותו, חרף היותו מיוצג בערכאה הקודמת, בעובדה שלא נועץ עם עורך הדין שייצגו בערעור המנהלי, משום שהחליט להעביר את המשך הטיפול לעורך דין אחר.

3.

המשיבות מתנגדות לבקשה. לטענתן, לא גילה המבקש "טעם מיוחד" שיש בו כדי להצדיק מתן הארכה, וזאת בשים לב לכך שהבקשה הוגשה לאחר שחלף המועד כדין לבקשת ארכה. עוד טוענות המשיבות, כי הסוגיה בהליך דנן נדונה והוכרעה בצורה מנומקת וראויה בבית המשפט קמא, וכי זו הבקשה הרביעית להארכת מועד המוגשת על ידי המבקש בהליכים השונים שבמחלוקת. לשיטתן התנהלותו של המבקש בהליכים הקודמים פגעה בזכויותיהן הדיונית, והעתרות לבקשה זו תאפשר פגיעה נוספת ותוביל לתוצאה בלתי מידתית.

4.

לאחר עיון בחומר שלפני ובטענת בעלי הדין נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל. מקובלת עלי עמדת המשיבות לפיה אין לראות בטעותו של המבקש, כשהיא עומדת לעצמה משום טעם מיוחד. המבקש לא הסביר את מקור טעותו, ואף שהיה מיוצג, נטל על עצמו את הסיכון שבשינוי הייצוג על כל המשתמע מכך לעניין עמידה במועדים. זאת ועוד; נראה כי סיכוי ההליך אינם גבוהים נוכח פסק דינו הנחרץ של בית המשפט קמא. יחד עם זאת, אין לכחד כי איחורו של המבקש, בעת הגשת הבקשה, לא היה משמעותי, שכן רשאי היה להגיש ההליך עד ליום ה' 8.2.07 והבקשה דנן הוגשה ביום 11.2.07. אין חולק גם כי היה שינוי ייצוג. במצב דברים זה, שעה שהמשיבות לא הוכיחו כי הסתמכו על חלוף המועד (ביחוד שעה שפסק הדין של בית המשפט קמא ניתן בהיעדר הצדדים וממילא לא יכלו לדעת אימתי קיבלו המבקש), הרי שלא מצאתי מקום לדחות את הבקשה. אכן, המזור למצב דברים זה אינו בשלילת יכולת ההשגה של המבקש אלא בשיפוי המשיבות על הוצאותיהן, בגין הליך זה של הארכת המועד.

5.

אשר על כן מוארך המועד להגשת ההליך עד ליום 3.5.07. המבקש ישא בשכר טרחת המשיבות 1 ו-2, בסך של 1,000 ₪ כל אחת. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום ההחלטה ועד התשלום בפועל. החלטה זו תועבר לצדדים, ללא דיחוי, באמצעות הפקסימיליה.