פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"ם
1441/13 - א'
לפני:
כבוד הרשמת ליאת בנמלך
המבקשים:
1. פלוני
2. פלונית
3. פלונית
4. פלוני
נ ג ד
המשיב:
משרד הפנים
בקשה להארכת מועד
החלטה
1.
בפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין של בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים, בו נדחתה עתירה שהגישו המבקשים להכיר במבקש 1 כפליט וכפועל יוצא להקנות הגנה זהה לאשתו ולילדיו (המבקשים 2-4).
פסק הדין ניתן ביום 8.1.2013 (המבקשים לא ציינו באיזה מועד הומצא פסק הדין לידיהם), ואילו הבקשה שבפניי - אליה צורף הערעור שהגשתו מתבקשת - הוגשה ביום 21.2.2013, כלומר באיחור של כשבועיים. לטענת המבקשים ההליך לא הוגש על ידם במועד נוכח העובדה שלא היו בידיהם המשאבים למימונו, וכי רק ביום 14.2.2013 נמצאה מכרה ישראלית אשר נאותה לסייע להם ולשאת בעלויות ייצוגם. לטענתם בנסיבות אלו ונוכח הסוגיה שעל הפרק, יש לאפשר להם להגיש את הערעור חרף האיחור בהגשתו.
2.
המשיב מתנגד לבקשה בהדגישו כי ההליך הוגש באיחור ניכר ורק לאחר שחלף המועד בו הורה בית המשפט קמא למבקשים לעזוב את ישראל (15.2.2013), וכי הבקשה אינה מגלה "טעם מיוחד" המצדיק איחור זה. המשיב מדגיש כי פרטיה של המכרה הישראלית שנאותה לסייע למבקשים לטענתם לא נזכרו, ועוד הוא מוסיף כי גם נוכח סיכויי הערעור הנמוכים יש לדחות את הבקשה.
3.
הצדק עם המשיב כי טענת המבקשים לפיה רק ביום 14.2.2013 נמצא להם מימון לייצוגם המשפטי לא פורטה כדבעי, ולכך יש להוסיף כי לא הובהר על ידם מדוע מיד באותו מועד לא הגישו בקשה להארכת מועד והמתינו שבוע נוסף (עד אשר סיים בא-כוחם להכין את הערעור עצמו).
עם זאת, בהתחשב בנסיבות המפורטות בבקשה, הנתמכת בתצהירים של המבקש 1 ושל בא-כוח המבקשים, מהן עולה כי המבקשים לא זנחו את כוונתם להגיש ערעור והאיחור נבע מקושי בהשגת המימון לייצוג (ועל רקע נסיבות חייהם של המבקשים איני מוצאת לפקפק בטענתם בהקשר זה), ובשים לב למהותו של ההליך, סבורני כי אין מקום לחסום את דרכם של המבקשים לבית משפט זה, וזאת מבלי להביע עמדה לעניין סיכוייו של ההליך לגופו.
על כן, המועד להגשת הערעור מוארך עד למועד ההגשה בפועל, 21.2.2013.
המזכירות תפתח תיק עע"ם ותתייק בו את הודעת הערעור ואת הבקשה לסעד זמני שצורפו לבקשה שבפניי וכן את החלטתי זו.
הבקשה למתן סעד זמני תועבר ללא דיחוי לטיפולו של שופט תורן.
ניתנה היום, י"ד באדר תשע"ג (24.2.2013).
ליאת בנמלך
ר ש מ ת