בש"מ 1546/10 יעקב מורדוב נ. ועדת הערר מחוזית לתכנון ובניה - משרד הפנים מח

1.

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק-דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב-יפו (כב' סגנית-הנשיא מיכל רובינשטיין). בפסק-הדין נדחתה עתירת המבקשים לביטול היתר בנייה שניתן למשיבה 3 לבניית שטחים נוספים במלון שבבעלותה הממוקם על חוף ימה של הרצליה. פסק-הדין ניתן ביום 18.1.2010 בהעדר הצדדים. הבקשה שלפניי הוגשה ביום 24.2.2010. בבקשה נטען כי פסק-הדין הומצא לבא-כוח המבקשים זמן קצר לאחר נתינתו (לא צוין המועד המדויק), אך בשל תקלה משרדית לא הוגש ההליך המועד. עוד נטען כי הכנת כתב הערעור טרם הושלמה ונדרשים מספר ימים נוספים לשם השלמתה ומכאן האורכה המבוקשת. בבקשה הודגש כי פסק-הדין המחוזי עוסק בסוגיה ציבורית חשובה בעלת השלכה ניכרת על זכויות המבקשים אשר נכסיהם מצויים בסמוך למלון דניאל, וכן על הציבור בכללותו בין היתר נוכח הצורך בשמירה על הסביבה החופית.

2.

המשיבות 1-2 נתנו הסכמתן לבקשה להארכת מועד. המשיבה 3 הביעה התנגדות לבקשה. לטענתה, המבקשות לא הציגו "טעם מיוחד" למתן האורכה המבוקשת. עוד נטען כי

עניינו של פסק-הדין המחוזי הוא קונקרטי ומתייחס למבנה מסוים במסגרת תוכניות בניין עיר נקודתיות. לפיכך, נטען כי אין חשיבות ציבורית מיוחדת לעניין הנדון בפסק-הדין המחוזי, ומכל מקום אין בכך משום "טעם מיוחד" להארכת מועד.

3.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל, אך תוך הטלת הוצאות מתאימות על המבקשים. בנסיבות העניין, צודקת המשיבה 3 בטענתה לפיה המבקשים לא הציגו "טעם מיוחד" להארכת מועד כנדרש בתקנה 38 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000. הטענה בדבר תקלה משרדית שגרמה לאיחור בהגשת ההליך נטענה בכלליות, ללא פירוט בדבר מקור התקלה ואופן גילויה וללא תמיכה בתצהיר. אף לא צוין בבקשה שלפניי המועד המדויק בו הומצא פסק-הדין המחוזי לידי בא-כוח המבקשים. ברגיל, נסיבות כאמור היו מובילות לדחיית הבקשה. אף-על-פי-כן ראיתי להתיר את האורכה המבוקשת, וזאת משני טעמים מצטברים: ראשית , אף אם אניח לטובת המשיבה 3 כי פסק-הדין הומצא למבקשים ביום מתן פסק-הדין (18.1.2010) המדובר באיחור של ימים ספורים בהגשת ההליך, ולא נטען כי המשיבה הסתמכה על כך שלא יוגש ערעור או שהאיחור בהגשת ההליך כשלעצמו יוביל לפגיעה ממשית בה. לא שוכנעתי, אפוא, כי האיחור הקצר בהגשת ההליך, יש בו כדי לשנות את מצבה של המשיבה 3 לרעה או לפגוע באינטרס ממשי שלה, מלבד עצם האינטרס כי לא יתקיים הליך ערעורי. שנית , נוכח מהות הסוגייה הנדונה בפסק-הדין המחוזי אינני סבורה כי יש לחסום את בירור השאלות המתעוררות במסגרתו לפני בית משפט זה. דומה כי טעם זה מונח בבסיס הסכמתן של המשיבות 1-2 לאורכה המבוקשת. כל זאת, בלא שאנקוט עמדה בדבר סיכוייו של ההליך הנדון לגופם של דברים.

4.

אשר על כן, ונוכח הטעמים האמורים, ניתנת בזאת למבקשים הארכת מועד להגשת ערעור על פסק-דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים עד ליום 15.4.2010. עם זאת, נוכח העדר הצדקה ממשית לאיחור בהגשת ההליך ונוכח סרבול הדיון והטורח שנגרם בגין כך למשיבה 3, אני רואה לחייב את המבקשים בהוצאות המשיבה 3 בגין הליך זה בסך 2,500 ש"ח. המבקשים יצרפו החלטה זו להודעת הערעור אם תוגש. המזכירות תתייק החלטה זו בתיקי השופטים אשר יישבו בדין, אם יפתח ההליך.