בש"מ 1803/14 רוני שחם נ. מדינת ישראל

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב-יפו מיום 28.3.2013 אשר דחה עתירה שהגיש המבקש, בה עתר לבטלות החלטת המשיב לעניין חידוש רישיון נהיגה מסוג E .

הבקשה הוגשה ביום 9.3.2014, כשנה לאחר מתן פסק הדין וזמן ניכר לאחר חלוף המועד להגשת ערעור עליו (ויצוין כי על פי עיון באתר "נט המשפט" פסק הדין הומצא לידי המבקש ביום 3.4.2013). לטענת המבקש עיכוב זה נגרם בשל העובדה שאינו מיוצג והוא נעדר ידע משפטי, ועוד ציין כי מחמת מצבו הכספי לא היה באפשרותו להיוועץ ב"גורמים משפטיים". כן טוען המבקש כי לא ידע שנתונה לו זכות ערעור על פסק הדין והדבר נודע לו "רק מאוחר יותר".

דין הבקשה להידחות, באשר הבקשה הלקונית שהוגשה, אשר אף אינה נתמכת בתצהיר, אינה מגלה "טעם מיוחד" המצדיק מתן ארכה.

המבקש לא ציין בבקשתו כל נתון ממשי בדבר המועד בו נודע לו כי עומדת לו זכות ערעור על פסק-הדין (אלא ציין כאמור כי הדבר נודע לו "מאוחר יותר"). כן לא הבהיר המבקש אילו מאמצים עשה, אם בכלל, לבירור המועד הנתון לו להגשת ערעור על פסק הדין (כגון פניה למזכירות בית המשפט או למכרים), ומובן הוא כי גם בעל דין שאינו מיוצג לא יכול לפטור עצמו בלא כלום ולשבת באפס מעש חודשים ארוכים, עת בעל הדין שכנגד מסתמך על סופיות ההחלטה שניתנה.

בנסיבות אלו ובשים לב לזמן הרב אשר חלף למן מועד מתן פסק הדין, הבקשה נדחית.