פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"ם
185/13 - ב'
לפני:
כבוד הרשם גיא שני
המבקשים:
1. יאסמין מחמוד מסעוד
2. מוחמד אחמד מסעוד
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל - משרד הפנים
בקשה להארכת מועד
החלטה
לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.
ביום 28.9.2012 יצא מתחת ידו של בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה פסק-דין הדוחה את עתירתם של המבקשים בעניין מעמדו של המבקש 2. למעלה משלושה חודשים לאחר-מכן – ביום 7.1.2013 – ניסו המבקשים להגיש ערעור על פסק-הדין, ומשהודיעה להם המזכירות כי המועד להגשת ערעור חלף, הגישו הם בקשה לאקונית להארכת מועד. בהחלטתי מיום 8.1.2013 אפשרתי למבקשים לנמק את בקשתם להארכת מועד – וכך עשו. המבקשים טוענים כי הגישו למשיב בקשה חדשה בעניין מעמדו של המבקש 2 (הבקשה מתייחסת לשנת 2012), ומחמת קושי כלכלי שקלו לוותר על הגשת הערעור ולהמתין להחלטת המשיב בבקשה החדשה. אולם, משלא נתקבלה החלטה בבקשה החדשה, פעל המבקש לגיוס המימון הדרוש ולהגשת ערעור "בהזדמנות הראשונה שעלתה בידו". במצב דברים זה, ולאור חשיבות ההליך, סבורים המבקשים כי ראוי לאפשר להם את הגשת הערעור – חרף האיחור.
לאחר עיון בבקשה, וכן בתגובת המשיב המתנגד למתן הארכה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
לפי תקנה 33(א) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, המועד להגשת ערעור על פסק-דין של בית המשפט לעניינים מנהליים הוא תוך שלושים ימים. בית המשפט רשאי להאריך מועד זה "מטעמים מיוחדים שיירשמו" (תקנה 38). בענייננו לא מצאתי "טעם מיוחד" למתן הארכה המבוקשת.
ראשית, אציין כי לא ברורה לי התנהלותם של המבקשים כפי שהיא עולה מן הבקשה המקורית. להבנתי, למרות ההשתהות הניכרת בהגשת ההליך, המבקשים ניסו להגיש את הערעור, באמצעות שליח, ביום 7.1.2013. רק כאשר "נמסר במזכירות" כי המועד להגשת ערעור חלף, הוגשה בקשת ארכה לאקונית וללא תגובת המשיב (בנימוק כי "השליח נמצא כעת במזכירות" ו"לא עולה בידי הח"מ להשיג כעת את הפרקליטות"). המבקשים מיוצגים על-ידי עורכת-דין, וסבורני כי טוב היה אילו לא נעשה ניסיון להגיש את הערעור, אלא מלכתחילה הייתה מוגשת בקשת ארכה מנומקת בצירוף תגובת המשיב – זאת נוכח האיחור הברור בהגשת ההליך.
לגוף העניין: המבקשים אינם מציינים את המועד שבו הומצא להם פסק-הדין של בית המשפט קמא, אך ברור כי הערעור הוגש באיחור ניכר – כחודשיים לאחר המועד הקצוב בדין (בהנחה שפסק-הדין הומצא בסמוך לאחר שניתן). משכו של האיחור הוא שיקול חשוב בגדרי בקשה להארכת מועד. זאת ועוד, לא מצאתי הסבר מספק לאי-הגשת הערעור במועד. המבקשים טוענים לקיומו של "קושי כלכלי אמיתי" במימון ההליך, אך בטענה כללית זו לא סגי, וודאי כשהיא מועלית בשיהוי גדול ואף ללא ביסוס מינימאלי. יודגש, כי המבקשים אף לא ביקשו הארכת מועד לפני חלוף התקופה הקבועה בדין, ולמעשה בחרו לזנוח את אפשרות הערעור ולילך בדרך של הגשת בקשה חדשה. כעת שינוי את עמדתם, אך הדבר אינו מהווה טעם מיוחד למתן ארכה.
בשולי הדברים אציין כי לדברי המשיב בקשתם החדשה של המבקשים מצויה בטיפול.
אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשים יישאו בהוצאות המשיב בסך של 1,500 ₪.
ניתנה היום, כ"ג בשבט
תשע"ג (3.2.2013).
גיא שני
ר ש ם