בש"מ 1897/10 אמיר בן-צור,עו"ד נ. עיריית הוד השרון

1.

המבקש עותר להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת כבוד הרשם י' מרזל (מיום 3.2.2010), שבה נדחתה בקשת המבקש להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי. לדברי המבקש, הוא הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטת כבוד הרשם מרזל, ואם תתקבל בקשתו זו יתייתר הצורך בהגשת ערעור.

2.

הארכת המועד המבוקשת מצריכה "טעם מיוחד". נקודת המוצא היא כי יש להגיש את ההליך במועד. אכן, יש נסיבות שבהן קיומו של הליך תלוי ועומד באותו עניין יהווה טעם מיוחד להארכת המועד; טעם הדבר הוא שהכרעה בהליך התלוי ועומד עשויה לייתר את הצורך בהגשת ערעור או להשליך באופן מהותי על אופי ההליך הערעורי. במצבים אלה הארכת המועד להגשת הערעור עשויה להיות מוצדקת מטעמים של יעילות דיונית וחסכון בזמן שיפוטי, ואף להיטיב עם בעל הדין שכנגד. עם זאת, בכגון דא יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו, ולהביא בחשבון את אופי ההליך התלוי ועומד, את נפקותו האפשרית על ההליך הערעורי, את סיכוייו ואת פרק הזמן הצפוי להכרעה בו.

3.

בענייננו, לא הוצגה לפניי טיוטה של הבקשה לעיון חוזר או של הטיעונים שיועלו במסגרתה ולפיכך אין בידי להעריך את סיכוייו של הליך כזה, זאת אף מבלי להידרש לשאלה אם יש פתח לעיון חוזר בהחלטה הדוחה בקשה להארכת מועד. ככלל, בעל-דין המבקש להשיג על החלטה שניתנה נדרש להגיש ערעור על החלטה זו – ובמועד. לאור כל האמור, ובהתחשב בכך שהבקשה שלפניי הוגשה בתוך המועד הקבוע להגשת ערעור על החלטת כבוד הרשם, עובדה המשליכה על אינטרס המשיבה לסופיות הדיון, אני מאפשר למבקש להגיש ערעור על החלטת כבוד הרשם, אם הוא חפץ בכך, תוך 7 ימים מעת המצאת החלטה זו. החלטה זו תועבר לצדדים, ללא דיחוי, באמצעות הפקסימיליה.