בש"מ 1989/22 עיריית רחובות נ. עכנען מדיה פרסום בתנועה בע"מ

המערערת ביקשה להסתמך על שלושה נימוקים למתן הארכה: שגיאה בתום לב של בא כוחה; ידיעתה של המשיבה כי בכוונת המערערת להגיש ערעור; וחשיבותו של הערעור לגופם של דברים.

הטענה לידיעת המשיבה על כוונת המערערת להגיש ערעור היא למעשה טענה כי המשיבה לא הסתמכה על פסק הדין. עיון בבקשה ובתשובה מעלה כי המערערת לא הוכיחה כי המשיבה ידעה על כוונתה לערער על פסק הדין. בכלל זאת, היא לא טענה במפורש שהודיעה על כך למשיבה. לעומת זאת, המשיבה טענה כי היא לא ידעה על כוונתה של המערערת להגיש ערעור ולא קיבלה על כך הודעה. המשיבה אף צירפה מכתבים התומכים לכאורה בטענתה. מנגד, נתתי דעתי לעובדה שהמשיבה לא טענה לאינטרס מיוחד בסופיות הדיון, במיוחד מאחר שעולה מפסק הדין כי ההוראה האופרטיבית בו היא להורות למבקשת לקבוע קריטריונים להשתת חיוב ולערוך תחשיב מחודש.

בכל הנוגע לשגגה בתום לב במועד הגשת הערעור, הרי שעצם קיומה של שגגה באשר למועדים אינו מהווה, ככלל, טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד (ראו, למשל, עע"מ 7714/21 ברייר סער נ' ועדת הערר המחוזית לענייני תכנון ובניה - תל אביב יפו

(15.2.2022)). אמנם בא-כוח המבקשת ציין בבקשה כי הטעות נבעה גם מן העובדה שההליך המקורי החל כהליך אזרחי (המרצת פתיחה) ולא כהליך מינהלי, אולם פסק הדין ניתן על ידי בית המשפט לעניינים מינהליים (שאליו הועבר ההליך). לכן, אילו זה היה הטעם היחיד להארכת המועד, לא היה בכך די.

בנסיבות אלה נתתי דעתי גם לנימוק השלישי, הנוגע לאופי הדיון ולמימד הציבורי הנלווה לפסק הדין. אמנם, כאמור, פסק הדין אינו קובע את שיעור האגרה הרלוונטי, אלא מורה לרשות לשוב ולשקול עמדתה, אולם דומה כי בנסיבות הנוכחיות יש ליתן משקל לעובדה שמדובר בעניין שיש להניח שיש לו השלכות רוחב ובכך שהערעור הוא בזכות ולא "בגלגול שלישי" (ראו, בר"מ 6094/13

מדהנה נ' המשרד לקליטת עליה , פסקה 11 לפסק הדין (10.12.2013)).

על כן, בטעמים המצטברים האמורים, המועד להגשת הליך ערעורי על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בעת"מ 34245-05-18, עת"מ 1537-07-20 ועת"מ 66599-08-21 מיום 20.1.2022 (כב' השופט ש' בורנשטין ) מוארך בזאת עד ליום 21.3.2022. המזכירות תקבל את כתב הערעור שצורף לבקשה ותפתח הליך מתאים.

החלטה זו תתויק גם בתיקי השופטים.