בש"מ 1992/18 אפיק אר. טי. אס בע"מ נ. משרד הביטחון - מדינת ישראל

לאחר שעיינתי עיין היטב במסמכים השונים ובחנתי את הבקשה להארכת מועד על רקע אמות המידה החלות בכגון דא - הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

הנימוק היחיד העומד בבסיס בקשת הארכה הוא הודעת המשיב מיום 22.1.2018 שלפיה הוחלט להאריך את המועד למתן החלטה בבקשת המבקשת לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998. ואולם בהודעת ההארכה האמורה אין משום טעם מספק להארכת מועד להגשת ערעור, וזאת בשים לב לכך שהסעדים העיקריים אשר התבקשו במסגרת העתירה המינהלית כלל לא נגעו למסירת המסמכים המתבקשים לפי חוק חופש המידע.

אכן, ניסיונה של המבקשת "להיתלות" בבקשה לפי חוק חופש המידע על מנת לזכות בהארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין העוסק בסעדים שרובם אינם קשורים באופן ישיר לאותה בקשה - נראה מאולץ משהו. ודוק: ככל שהדבר נוגע למסירת המסמכים המבוקשים לפי חוק חופש המידע, ממילא תוכל המבקשת לתקוף את ההחלטה הסופית אשר תינתן על ידי המשיב, ככל שהחלטה זו לא תראה בעיניה.

זאת ועוד: על פני הדברים ובזהירות המתבקשת, סבורני כי המשוכה העומדת לפני המבקשת במסגרת הערעור על פסק הדין אינה מבוטלת, וכי סיכוייו הלכאוריים של הערעור אינם תומכים במתן הארכה המבוקשת. עוד אוסיף, כי הודעת ההארכה לפי חוק חופש המידע ניתנה על ידי המשיב ביום 22.1.2018, יום לאחר מתן פסק הדין; ואילו בקשת הארכה הוגשה כחודש וחצי לאחר מכן, ב"דקה ה-91" ממש, מבלי שניתן לכך כל הסבר. המבקשת נטלה אפוא סיכון דיוני כי בקשת הארכה מטעמה לא תתקבל, ומבחינה זו אין לה להלין אלא על עצמה.

נוכח כלל האמור לעיל, הבקשה להארכת מועד נדחית. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.