פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"מ
2030/16 - א'
לפני:
כבוד הרשמת דנה כהן-לקח
המבקשת:
גולדה בן שלמה
נ ג ד
המשיבים:
1.
יחיאל עוזרי
2. עיריית תל אביב יפו
בקשה להארכת מועד לנקיטת הליך
החלטה
1.לפניי בקשה להארכת מועד להגשתה של בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים מיום 9.2.2016. באותה החלטה, נדחתה בקשה לעיון מחדש לגבי החלטה קודמת של בית-המשפט לעניינים מנהליים מיום 28.1.2016, לפיה נדחתה בקשתה של המבקשת למתן צו ביניים.
2.בבקשתו לפניי טוען בא-כוח המבקשת כי בעקבות מחלת אביו הוא נאלץ ללוותו במשך כשבועיים בבתי-חולים ובטיפולים. בהתחשב בכך, ובהיותו עורך-דין יחיד במשרד, לא הספיק להגיש את ההליך הערעורי במועד הקבוע בדין. בא-כוח המשיבה 2 נתנה הסכמתה לבקשת האורכה. מנגד, בא-כוח המשיב 1 התנגד לה ואף הגיש נימוקים מפורטים בכתב להתנגדותו.
3.סעיף 12(ב)(1) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000, קובע כי החלטה בבקשה למתן צו ביניים בעתירה מנהלית, הינה "החלטה אחרת". זאת ועוד; החלטה הדוחה בקשה לביטול החלטה שדחתה בקשה למתן צו ביניים, אף היא בגדר "החלטה אחרת". המועד להגשתה של בקשת רשות ערעור על "החלטה אחרת" של בית-המשפט לעניינים מנהליים, הוא 15 ימים כקבוע בתקנה 33(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי-דין), התשס"א-2000.
4.הלכה ידועה היא כי עצם הגשתה של בקשה לעיון מחדש, אינה עוצרת את מרוץ התקופה להגשת הליך ערעורי על ההחלטה הראשונה בזמן, עליה נסובה הבקשה לעיון חוזר (ראו למשל: בש"א 4230/13 אלבז נ' מדינת ישראל (27.6.2013)). לפי רישומי מערכת נט המשפט, ההחלטה הראשונה בזמן מיום 28.1.2016 (שדחתה את הבקשה למתן צו ביניים), הומצאה לבא-כוח המבקשת ביום 31.1.2016 . ההחלטה השנייה בזמן מיום 9.2.2016 (שדחתה את הבקשה לעיון מחדש), הומצאה לבא-כוח המבקשת ביום 11.2.2016 .
5.המסקנה המתבקשת מכל אלה היא כי המועד להגשתה של בקשת רשות ערעור על ההחלטה הראשונה בזמן (שדחתה את הבקשה למתן צו ביניים) הסתיים ביום 15.2.2016 . המועד להגשתה של בקשת רשות ערעור על ההחלטה השנייה בזמן (שדחתה את הבקשה לעיון מחדש) הסתיים ביום 28.2.2016 . הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 10.3.2016 , קרי- בחלוף 24 ימי איחור ביחס להחלטה הראשונה בזמן, ובחלוף 11 ימי איחור ביחס להחלטה השנייה בזמן. מדובר באיחור של ממש. זאת ועוד; לבקשת האורכה לא צורף תצהיר או תיעוד רפואי לתמיכה בו. עם זאת, חזקה על בא-כוח המבקשת כי הפרטים שמסר על מצבו הרפואי של אביו, ועל היותו עורך-דין יחיד במשרדו, נכונים הם. מכל מקום, בא-כוח המשיב 1 לא חלק בהגינותו על עצם נכונותם. זאת ועוד; לא ניתן להתעלם מכך שהמשיבה 2 הסכימה לאורכה המבוקשת.
6.באיזון הכולל בין השיקולים – משך האיחור מצד אחד, אל מול הנסיבות האישיות של עורך-הדין והסכמתה של המשיבה 2 להארכת המועד מצד שני - אני רואה ליתן אורכה להגשתו של ההליך הערעורי עד מועד הגשתו בפועל, תוך שאדגיש כי אין בכך כדי להביע עמדה בדבר סיכויי ההליך הערעורי לגופם. לצד זאת, אני רואה לחייב את המבקשת בהוצאות המשיב 1 בגין האיחור הממשי בהגשת ההליך והצורך בהגשת תגובה מצדו, בסך 2,000 ₪.
המזכירות תפתח הליך בהתאם, ותתייק החלטה זו בתיק המותב שיישב בדין.
ניתנה היום, ד' באדר ב
התשע"ו (14.3.2016).
דנה
כהן-לקח, שופטת
ר
ש מ ת