בש"מ 2380/16 אברהם לב נ. שרות בתי הסוהר

לאחר עיון בבקשתו של המבקש למתן ארכה להגשת הליך ערעורי עד למועד ההגשה בפועל, בתגובת המשיבים ובחומר שבפניי הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להיעתר למבוקש.

לא נעלם מעיני כי האיחור בהגשת ההליך קל יחסית (איחור של ארבעה ימים) ואף לא נעלמה מעיני אמת המידה המקלה יחסית הנוהגת עימנו בבחינת בקשות להארכת מועד להגשת הליך ערעורי על החלטות בעתירות אסירים, אמת מידה הנובעת ממהות הסוגיות שעל הפרק, ולא אחת אף נלקח בחשבון הקושי המובנה של אסירים בלתי מיוצגים להגיש הליך ערעורי עת הם נתונים מאחורי סורג ובריח (ראו

בשג"צ 8931/11 צאפאנא נ' מדינת ישראל

(11.1.2012)).

ואולם, והגם שהאמור עמד לנגד עיני, מצאתי כי במקרה דנן דין הבקשה להידחות. מפרוטוקול הדיון ומתגובת המשיב עולה כי ההליך הערעורי שהגשתו מתבקשת הוא השגה על החלטה בה נמחקה עתירת אסיר בהסכמת המבקש, לאחר שבית המשפט הסביר לו כי העתירה שהגיש - בה עתר לכך שבית המשפט יורה למכון לרפואה משפטית לנפק חוות דעת מסוימת - אינה עוסקת בתנאי מאסרו ועל כן המקום לבירור טענותיו אינו במסגרת עתירת אסיר . יודגש בהקשר זה כי בניגוד למשתמע מן הנטען בבקשת רשות הערעור שהגשתה מתבקשת בית המשפט לא קבע כי אין מקום לברר את טענות המבקש בכל מסגרת שהיא (ההחלטה אינה בבחינת מעשה בית-דין), וכל שנעשה הוא מחיקת הליך - על פי פרוטוקול הדיון וטענת המשיבים בהסכמה; ולטענת המבקש ללא הסכמתו - כיוון שאין מדובר במסגרת הדיונית המתאימה. פתוחה אפוא בפני המבקש הדרך לנקוט בהליך מתאים להעלאת טענותיו, ככל שבידו עילה שבדין לכך (מבלי להביע כל עמדה לגופם של דברים).

בהינתן האמור סבורני כי סיכויי ההליך שהגשתו מתבקשת קלושים, עד כי לא יהא זה סביר ליתן למבקש ארכה לשם הגשת ההליך, והבקשה נדחית אפוא.

ההחלטה תומצא למבקש באמצעות שירות בתי הסוהר.