פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"ם
2396/09 - א'
בפני:
כבוד הרשם יגאל מרזל
המבקשות:
1. יהודית השכל
2. נילי קוק
3. עינת השכל
4. השכל טרגילו
נ ג ד
המשיב:
משרד הפנים
בקשה להארכת להגשת ערעור
החלטה
1.
המבקשות בהליך שבכותרת עותרות להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב מיום 28.1.09. הבקשה הוגשה ביום 16.3.09. טעם הבקשה טעות שבדין באשר למועד הגשת הליך ערעור על פסק דין של בית משפט לעניינים מנהליים. המשיב מתנגד לבקשה.
2.
לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות בעלי הדין, מסקנתי היא כי דין הבקשה להארכת המועד, להדחות. אין חולק כי ההליך הוגש באיחור של קרוב לשבועיים ימים, בשל טעות באשר לזמן שעמד לרשות המבקשות, שסברו כי עמדו להן 45 ימים בעוד שהמועד חלף כעבור 30 ימים ממתן פסק הדין (במעמד בעלי הדין). נדרש ממילא "טעם מיוחד" לאיחור. טעות באשר לדין החל יכולה אמנם לשמש כ"טעם מיוחד" להארכת המועד. עם זאת, קיים קושי של ממש בהכרה בטעות מעין זו שלפני בשים לב לכך שמועדים אלו נקבעו עוד בשנת 2000 והינם בדבר "דין ידוע וברור" (ראו בש"ם 10486/08 המועצה במקומית קרית טבעון נ' תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ (לא פורסם, 2.3.09); כן ראו בש"ם 8516/04 מוש לין נ' עיריית רחובות (לא פורסם, 4.1.05)). כך ככלל וכך בפרט שעה שמדובר בבעלות דין מיוצגות. מעבר לכך, פסק הדין ניתן כאמור במעמד בעלי הדין והמשיב רשאי היה לפתח ציפייה כי בחלוף המועד שבדין, ייהפך פסק הדין לחלוט. לבסוף, למקרא פסק דינו של בית המשפט קמא ותגובת המשיב, אף אני סבור כעמדת המשיב כי סיכויי ההליך אינם מצדיקים את הארכת המועד. ער אני לנסיבות האישית הברורות בהליך זה שעיקרן הקשר והתלות בין מבקשת 1 למטפלת הסיעודית הסועדת אותה במשך שנים (מבקשת 4). אולם אין חולק כי מבקשת 4 שוהה בארץ בלא היתר משך 10 שנים מאז פג תוקף האישור שלה (בשנת 1999) ומעמדה לא הוסדר כל אותה העת. המבקשות ערות לקושי הקיים בדין ליתן הסעד המבוקש בנסיבות אלו וערעורן מוסב אפוא בעיקרו על משך הזמן - הקצר מדי לטענתן - שניתן למבקשת 1 להמציא הסדר טיפול חלופי, כמו גם בקשתן בערעור לשקול את נסיבות המקרה "לפנים משורת הדין" (סעיף 35 לערעור). סיכויי הערעור, בנסיבות אלו אינם מצדיקים את הארכת המועד.
3.
הבקשה להארכת המועד נדחית אפוא. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י"א ניסן
תשס"ט (5.4.2009).
יגאל מרזל, שופט
ר ש ם