בש"מ 2608/12 מייק ואן קול נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק-דין של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב-יפו מיום 9.3.2011. פסק-הדין הומצא לידי המבקש – לדבריו – ביום 15.3.2011, קרי: לפני למעלה משנה.

דין הבקשה להידחות.

המבקש מציין כי ידו אינה משגת לשכור את שירותיו של עורך-דין, וכי ניסיונותיו לקבל סיוע משפטי לא צלחו. אולם, עם כל ההבנה לעובדה שהמבקש אינו מיוצג, ברי כי סדרי הדין חלים גם עליו, ואין בבקשה שלפני כל הצדקה סבירה ומשכנעת להתמהמהות המ מוש כת בהגשת הליך ערעורי. המבקש מציין כי לאחרונה שב אמונו במערכת השיפוט נוכח פסק-דין שניתן בהליך אחֵר. אלא ששינויים בתחושת האמון הסובייקטיבית של המבקש כלפי בית המשפט אינם מהווים "טעם מיוחד" למתן ארכה, ואין בטענות הכלליות המועלות בבקשה כדי לגבור על עקרונות הסופיות וההסתמכות, ולהצדיק קיום הליך ערעורי על פסק-דין שהפך חלוט לפני קרוב לשנה.

אשר על כן, לא אוכל להיעתר לבקשה. משלא נתבקשה תגובה – אין צו להוצאות.