החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

בש"מ 264/09 מנעם אזברגה נ. משרד הפנים

ניתן ביום

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט דחה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים בעניין סירוב לאיחוד משפחות. נקבע כי הטעות של בא-כוח המבקשים בדבר תחילת מניין הימים אינה טעות סבירה שאינה מובנת מאליה, והדין בעניין מושרש וידוע. בנוסף, סיכויי הערעור נמוכים וההסבר לאיחור אינו מניח את הדעת.

העובדות

פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים ניתן במעמד הצדדים ביום 13.11.2008 ונשלח לבא-כוח המבקשים בפקסימיליה ביום 16.11.2008. הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 8.1.2009, כשלושה שבועות לאחר המועד, מתוך סברה שמניין הימים מתחיל רק עם המצאת פסק דין חתום. המשיב התנגד לבקשה.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם טעות של בא-כוח המבקשים בדבר מניין הימים להגשת ערעור מהווה טעם מיוחד להארכת מועד?
  2. 2.האם יש להאריך את המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים בנסיבות בהן לא הוכח הסבר מניח את הדעת לאיחור?

הלכות

  1. 1

    טעות שבדין עשויה להיחשב טעם מיוחד להארכת מועד, אך רק כאשר מדובר בטעות סבירה שאינה מובנת מאליה, תוך איזון בין מהות האינטרס ואינטרס ההסתמכות של הצד שכנגד.

    ״בטעות סבירה, טעות שאינה מובנת מאליה. כן נלקחים בחשבון מהותו של האינטרס העומד על הפרק״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    כאשר הדין בעניין מניין ימי ההגשה מושרש וידוע, וכאשר סיכויי ההליך נמוכים ואין הסבר מניח את הדעת לאיחור, אין הצדקה להאריך את המועד.

    ״הדין בעניין אופן מניין ימים להגשת הליכי ערעור הינו דין מושרש וידוע, כך שפשר הטעות של המבקשים״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • הארכת מועד
  • טעם מיוחד
  • טעות סבירה
  • מניין ימים
  • ערעור
  • סיכויי ההליך
  • אינטרס ההסתמכות
  • המצאת פסק דין

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בירושלים

בש"ם

264/09 - א'

בפני:

כבוד הרשמת

גאולה לוין

המבקשים:

1. מנעם אזברגה

2. עייאשה אזברגה

נ ג ד

המשיב:

משרד הפנים

בקשה להארכת מועד להגשת ערעור

החלטה

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

1.

הבקשה נסבה על פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים, בעניין סירוב בקשת המבקשים לאיחוד משפחות בין המבקש 1, תושב ישראל, לבין המבקשת 2, תושבת האיזור. בקשת המבקשים לאיחוד משפחות נדחתה על ידי המשיב על יסוד הנימוק כי המבקש 1 מקיים אורח חיים פוליגאמי, במסגרתו הוא מקיים מערכת יחסים עם שלוש נשים מהן נולדו לו עשרים ילדים. בית המשפט לעניינים מינהליים קבע כי המשיב היה רשאי להגיע למסקנה זו בדבר אורח חייו הפוליגאמי של המבקש 1 על יסוד החומר שהיה לפניו.

2.

פסק הדין דלמטה ניתן ביום 13.11.2008 במעמד הצדדים. בשולי פסק הדין התבקשה המזכירות להמציא עותק מפסק הדין לבאי כוח הצדדים. בבקשה לפניי, שהוגשה ביום 8.1.2009, נטען כי בא-כוח המבקשים סבר כי פסק הדין יומצא לצדדים כדי שיוכל להגיש עליו ערעור. הוא המתין מספר ימים אך פסק הדין החתום לא הומצא לו עד היום. נטען בבקשה כי הערעור מוכן להגשה וכי האיחור בהגשתו נעוץ בהמתנה להמצאת פסק הדין. המשיב מתנגד לבקשה.

3.

לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים ובחומר המצוי בתיק, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כעולה מפסק הדין, הרי שהוא ניתן במעמד הצדדים. זאת ועוד, בירור של מזכירות בית המשפט העלה כי פסק הדין הומצא באמצעות הפקסימיליה לבא-כוח המבקשים ביום 16.11.2008. המועד להגשת ההליך הסתיים איפוא, לכל המאוחר, ביום 15.12.2008. המבקשים השתהו כשלושה שבועות בהגשת ההליך. מכיוון שמ דובר במועד הקבוע בחיקוק, הארכת המועד טעונה "טעם מיוחד". הטעם עליו מבוססת הבקשה הוא סברתו המוטעית של בא-כוח המבקשים כי מניין הימים להגשת ההליך הערעורי יחל רק לאחר שיומצא לו פסק דין חתום עם "העתק מתאים למקור" מבית המשפט. אמנם, נפסק כי "אין לשלול בכל מקרה בקשה למתן ארכה בשל טעות שבדין, וכי מקום שעוצמת הפגיעה בציפיות בעל הדין האחר היא פחותה, ניתן יהיה להכיר בטעות זו כטעם מיוחד להארכת מועד (רע"א 9073/01 פרנקו-סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות (לא פורסם, 29.1.2002)). אך בבחינת השאלה האם הטעות מקימה "טעם מיוחד", נבחנת השאלה האם מ דובר בטעות סבירה, טעות שאינה מובנת מאליה. כן נלקחים בחשבון מהותו של האינטרס העומד על הפרק, כמו גם האינטרסים הנגדיים של בעלי הדין האחרים, ובראשם אינטרס ההסתמכות (ראו, בש"א 6708/00 אהרן נ' אהרן , פ"ד נד(4) 702); כן ראו, בש"א 805/08 טחנת קמח מפרץ בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל - משרד החקלאות ופיתוח הכפר (לא פורסם, 11.5.2008)).

4.

בנסיבות המקרה שלפניי, לא שוכנעתי כי טעותם של המבקשים הינה טעות סבירה, טעות שאינה מובנת מאליה. הדין בעניין אופן מניין ימים להגשת הליכי ערעור הינו דין מושרש וידוע, כך שפשר הטעות של המבקשים, שהיו מיוצגים בבית המשפט קמא ומיוצגים בבית משפט זה, כלל אינו נהיר. יתרה מכך, וזה העיקר בעיני, על פניו נראה כי סיכויי ההליך הינם נמוכים. במצב דברים זה ובהעדר הסבר מניח את הדעת לאיחור, אין הצדקה להאריך את המועד להגשת הערעור.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ח בשבט

תשס"ט (22.2.2009).

גאולה לוין

ר ש מ ת

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (3 תיקים)

הלכות

  1. 1טעות שבדין עשויה להיחשב טעם מיוחד להארכת מועד, אך רק כאשר מדובר בטעות סבירה שאינה מובנת מאליה, תוך איזון בין מהות האינטרס ואינטרס ההסתמכות של הצד שכנגד.
  2. 2כאשר הדין בעניין מניין ימי ההגשה מושרש וידוע, וכאשר סיכויי ההליך נמוכים ואין הסבר מניח את הדעת לאיחור, אין הצדקה להאריך את המועד.