פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"ם
2665/12
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המערערת:
המועצה המקומית אעבלין
נ ג ד
המשיבים:
1. אלי אהרון ו/ או משק בעלי חיים בע"מ
2. אמנון אוסובלנסקי ו/או זאב אוסובלנסקי ו/או אביב
אוסובלנסקי
3. עוזי ועליזה יעקובוביץ'
4. שלמה ואסתר קמחי
5. מאיר מניה
6. ישראל ו/או זלמן איצקוביץ
7. מרים אנגלסמן
ערעור על החלטתו של כבוד רשם בית
המשפט העליון ג' שני מיום 26.3.12 בדנ"מ 2425/12
בשם המערערת:
עו"ד סמיר חאג'
פסק-דין
לפניי ערעור על החלטת כבוד הרשם ג' שני (דנ"מ 2425/12) מיום 26.3.2012, במסגרתה נמחקה בקשת המערערת לקיום דיון נוסף בהחלטתו של השופט ח' מלצר מיום 7.3.2012, אשר התקבלה בדן יחיד. זאת, מאחר שעל פי סדרי הדין כלל לא ניתן להגיש בקשה שכזו.
העיון בהודעת הערעור מעלה כי המערערת ממקדת את טענותיה בכך שהחלטתו של השופט ח' מלצר קובעת הלכה חדשה המצדיקה דיון נוסף, תוך שהיא טוענת שיש לשנות את ההלכה, על פיה לא ניתן לקיים דיון נוסף בהחלטה או פסק דין שניתנו בדן יחיד. יתר חלקי הודעת הערעור נוגעים לחידוש המשפטי, לדעת המערערת, שנקבע בהחלטת השופט ח' מלצר.
דין הערעור להידחות.
סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: החוק ) קובע כי: "החלטה אחרת של בית משפט מחוזי בענין אזרחי, ופסק דין של בית משפט מחוזי בערעור, ניתנים לערעור לפני בית המשפט העליון, אם ניתנה רשות לכך מאת נשיא בית המשפט העליון או מאת שופט אחר של בית המשפט העליון שנשיאו קבע לכך, או מאת בית המשפט העליון, ובפסק דין - גם אם ניתנה רשות לכך בגוף פסק הדין." עינינו הרואות כי החלטה בבקשת רשות ערעור מסורה לשופט דן יחיד. ברי, כי אם במסגרת בחינת הבקשה מצא השופט היושב בדיון כי הסוגיה שבפניו עתידה ליצור הלכה משפטית חדשה, רשאי הוא, בכל עת, להורות על העברת התיק לדיון בהרכב שלושה, וזאת מכוח סעיף 26(2) לחוק (וראו לעניין זה ע"פ 571/62 אל-אפיניש נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד יז
2735 ).
סוגיית פרשנותו של סעיף 30 לחוק נדונה בהרחבה בבש"א 1481/96 נחמני נ' נחמני, פ"ד מט(5) 598 (להלן: פרשת נחמני). במקרה זה, נקבע כי ניתן לעתור לקיומו של דיון נוסף בפסק דין שניתן בהרכב של למעלה משלושה שופטים. ההיגיון העומד בבסיס קביעה זו, הוא המבחין את פרשת נחמני למקרה הנוכחי.
הרחבת הרכב היושב בדין מעבר לשלושה שופטים במסגרת עתירה לקיום דיון נוסף נעשית כאשר מדובר בסוגיה קשה, עקרונית או בעלת חשיבות ציבורית. עמד על כך הנשיא א' ברק בפרשת נחמני :
"התכלית המונחת ביסוד הדיון הנוסף היא הצורך לאפשר לבית
המשפט העליון – שעל פסקי-דינו אין ערעור נוסף – שעה שהוא יושב בהרכב מורחב
לבחון מחדש הלכה שנפסקה על-ידיו בהרכב מצומצם, ובכך להביא
לידי כך כי בעניינים חריגים ידבר בית המשפט העליון מפי הרכב מורחב של שופטיו".
משכך, מקום בו נקבע מלכתחילה הרכב מורחב, מפאת חשיבותה של הסוגיה העומדת לדיון, חל ביתר שאת ההיגיון על פיו סוגיה זו אפשר שתצריך בחינה במסגרת דיון נוסף, בהרכב מורחב גדול מההרכב המקורי שנדרש להליך.
שונה הדבר מקום בו ניתן פסק דין בדן יחיד. במקרה זה, ההנחה היא כי השופט היושב בדין לא מצא שההליך מעורר כל סוגיה עקרונית המחייבת את העברת ההליך לדיון בפני הרכב שלושה, והיא כוללת, מניה וביה, את הקביעה כי ההליך אינו מעורר סוגיה חדשה או קשה המחייבת פסיקה בהרכב מיוחד של למעלה משלושה שופטים. זאת, שכן הרף בו נדרש בעל דין לעמוד בכדי שתתקבל עתירתו לדיון נוסף גבוה מהרף הנדרש בכדי שתתקבל בקשת רשות ערעור. זהו שיקול הדעת הנתון לשופטי בית המשפט העליון, במסגרת הליכים אותם ניתן לקיים בדן יחיד, והוא המצדיק את ההלכה הנוהגת בעניין זה. מהלכה זו, לא מצאתי כי יש מקום לסטות.
סוף דבר, הערעור נדחה.
ניתן היום, י"א
בניסן התשע"ב (3.4.2012).
ש ו פ ט