פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"ם
2672/04
בפני:
כבוד השופט א' ריבלין
המערערים:
פרופ' אריק רימרמן ואח'
נ ג ד
המשיבים:
1. ועדת ערר מחוזית, מחוז מרכז
2. הועדה המקומית לתכנון ובניה בנתניה
3. עציון בן ציון וצביה ואח'
ערעור על החלטת הרשם
פסק-דין
המערערים מבקשים לערער על פסק-דין של בית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים. פסק-הדין ניתן ביום 7.10.2003, ומניין המועדים לערעור עליו החל, בהתחשב בשביתה שהתקיימה בשעתו, ביום 6.1.2004. המערערים טעו בסברם כי עומדת להם תקופה של 45 ימים להגשת הערעור, ולא 30 ימים – כהוראת הדין. משנתגלתה השגגה, עתרו המערערים להאריך להם את המועד להגשת הערעור.
כבוד הרשם עודד שחם דחה את הבקשה, בקבעו כי תקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, הקובעות את המועד להגשת הערעור, הן כיום בבחינת דין מושרש, ואין לומר כי טעות בעניין זה היא סבירה. כך במיוחד לאור קיום השביתה, אשר עיכבה ממילא את ההליך הערעורי, ולאור המועד הקצר שנקבע בתקנות, להגשת הערעור, הנובע מן הצורך להחיש את הבאת ההליכים המנהליים לכדי סיום. כבוד הרשם הדגיש גם כי בנסיבות המקרה היתה ציפייה של המשיבים, שלא להיות מוטרדים עוד בהליך ערעור.
מכאן הערעור שבפני. לדעת המערערים, חשיבות העניין אותו הם מבקשים להעלות בפני ערכאת הערעור, טעותם הסבירה בדבר המועד להגשת הערעור, והיעדר הפגיעה הממשית בציפייתם של המשיבים – כל אלה מצדיקים את הארכת המועד המבוקשת. המשיבים 5-3 מתנגדים לקבלת הערעור.
עיינתי בטענות הצדדים, ולא מצאתי עילה להתערב בשיקול דעתו של כבוד הרשם. כאמור, הערעור הוגש על-ידי בא-כוח המערערים לאחר שחלפו למעלה מארבעה חודשים ומחצה ממועד מתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי, ולאחר שחלף המועד הקבוע בדין להגשת הערעור. המערערים טוענים כי האיחור נובע משגגה ביחס לאמור בדין, אולם כבוד הרשם סבר כי בנסיבות העניין, ולאור השתרשותו של הדין, אין לראות בטעות זו כסבירה. במקרה זה יש לראות חשיבות גם בקביעתו של כבוד הרשם, כי התגבשה אצל המשיבים ציפייה לגיטימית, שלא להיות מוטרדים עוד בהליך של ערעור.
הערעור נדחה, אפוא. המערערים יישאו בשכר טרחת עורך הדין של המשיבים 5-3 בסכום של 5,000 ש"ח.
ניתן היום, י"ט באייר תשס"ד
(10.5.2004).
ש ו פ ט