בש"מ 2767/15 עיריית בת ים נ. המועצה הארצית לתכנון ובניה- ועדת המנשה לעררי

1.

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב-יפו מיום 1.3.2015, בו נדחתה עתירה שהגישו המבקשות בעניין תכנית בנין עיר שיזמה המשיבה 4 והחלטת המשיבה 1 לדחות ערר שהגישו המבקשות בנוגע לאותה תכנית.

על פי הנטען בבקשה פסק הדין נשלח למשרד באת-כוח המבקשות ביום 2.3.2015 בדואר אלקטרוני, אך בשל תקלה משרדית מועד זה לא נמסר לה ומשכך חלה טעות בחישוב הימים שהיו נתונים להגשת הערעור. עוד נטען כי בתקופה הרלבנטית עבדה באת-כוח המבקשות באופן חלקי מסיבות אישיות-משפחתיות (אישפוז של חמותה), והדבר הוביל לחוסר תשומת לב מצידה לעניין המועדים וכן הקשה על הכנת הערעור. כן מציינות המבקשות כי הצהירו בתקשורת על כוונתן להשיג על פסק הדין, כך שלא תגבש אינטרס של המשיבות בדבר סופיות פסק הדין, וכי קיים אינטרס ציבורי בבירורו של הערעור.

2.

המשיבות 3-4 מתנגדות לבקשה, בעומדן, בין היתר, על משך האיחור; על כך שבתיק טיפלו עורכי דין נוספים ממשרד באת-כוח המבקשות; ועל כך שבמכתבי הדרישה שנשלחו למבקשות היה כדי "לתזכר" את באי כוחה על דבר פסק הדין שניתן. עוד נטען כי נוכח מהות ההליך נדרשת הכרעה מהירה בסוגיות שעל הפרק, כפי שנקבע גם בערכאה קמא, כי קבלת הבקשה תגרום לפגיעה בלתי מידתית בהסתמכות תושבי העיר חולון על פסק הדין ותיצור אי וודאות, ולבסוף נטען כי סיכויי ההליך שהגשתו מתבקשת קלושים וכי מדובר למעשה באמצעי לחץ בשים לב להליך נוסף המתנהל בין הצדדים בבית משפט זה.

המשיבות 1-2 מתנגדות גם הן לבקשה בסוברן כי המבקשות לא הוכיחו קיומם של "טעמים מיוחדים" המצדיקים מתן ארכה, ובהדגישן את משך האיחור בהגשת ההליך.

3.

טרם שנידרש לטענות הצדדים לגופם של דברים יש לבחון את טענותיהם לגבי האיחור בהגשת ההליך. בעניין זה קיימת אי בהירות שכן פסק הדין נשלח למשרד באת-כוח המבקשות בדואר אלקטרוני (ועיון במערכת "נט המשפט" מלמד כי לא נשלח בדרך נוספת), ועל מנת שיהא בכך משום המצאה כדין צריכים להתקיים התנאים הקבועים בהוראות סימן ג'2 לפרק ל"ב לתקנות תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (ראו למשל: בש"ם 7483/13

אנדלוסיה הנדסה ואדריכלות בע"מ נ' עיריית באקה אל גרבייה , פסקה 3 (26.5.2014) (להלן: עניין אנדלוסיה ); רע"א 6442/13 יוסף נ' הראל חברה לביטוח בע"מ , פסקה 3 (1.1.2014)). בענייננו לא טענו המבקשות באופן מפורש כי לא התקיימו בעניינן התנאים האמורים, אלא טענו בחצי פה בהשלמה אותה הגישו (מבלי שניטלה רשות להגשתה) כי מדובר באיחור של תשעה ימים "ככל שיש לראות את משלוח פסק הדין בדואר האלקטרוני כהמצאה כדין, שאף בכך יש ספק האם התמלאו כל התנאים לכך". דומה כי את אי הבהירות שנוצרה בשאלה האם כלל נעשתה המצאה כדין של פסק הדין לידי המבקשות יש לזקוף בנסיבות המתוארות לחובתן (השוו עניין אנדלוסיה , פסקה 3).

על כן ובהעדר אחיזה אחרת בטענות המבקשות, אצא מנקודת הנחה כי המבקשות איחרו בהגשת ההליך הערעורי (הגם שייתכן כי פסק הדין מעולם לא הומצא לידיהן כדין).

נקודת מוצא זו אכן מציבה בפני המבקשות משוכה להגשת ההליך, אך אין מדובר במשוכה בלתי עבירה, ויש להוסיף ולבחון האם מתקיימים בענייננו "טעמים מיוחדים" המצדיקים מתן ארכה. בעניין זה סבורני כי השיקולים השונים הרלבנטיים לעניין (ראו בר"ם 6094/13 מדהנה נ' המשרד לקליטת עליה , פסקה 9 (10.12.2013)) מושכים בענייננו לכיוונים מנוגדים, אך כי איזון ביניהם מוביל בסופו של יום למסקנה כי הכף נוטה אל עבר קבלת הבקשה בכפוף לחיוב המבקשות בהוצאות המשיבות.

4.

מן הצד האחד, אכן קיים קושי בטענות הנוגעות לנסיבות האישיות של באת כוח המבקשות, וזאת בין היתר בשים לב לטענת המשיבות לפיה התיק טופל בידי עורכי דין נוספים ממשרדה. כמו כן קיים חסר מסוים באופן הצגתה של התקלה המשרדית אשר על פי הנטען הובילה לאחור בהגשת ההליך (כגון הבהרה מהו התאריך אשר ממנו מנתה בטעות באת כוח המבקשות את הימים הנתונים להגשת ההליך), ומשך האיחור אינו מבוטל (והצדק עם המשיבות כי אין מקום "לנכות" מן הספירה ימי פגרה שחלו לאחר חלוף המועד להגשת ההליך הערעורי).

מן הצד השני ניצבים מספר שיקולים התומכים בהיעתרות לבקשה.

ראשית, למרות החסר המסוים באופן הצגת התקלה המשרדית התרשמותי מהבקשה, הנתמכת בתצהיר באת-כוח המבקשות, כי מדובר בטענה אותנטית, וכי אכן אירעה במשרד באת-כוח המבקשות טעות אנוש בתום לב שהובילה לאי הגשת הערעור במועד.

שנית, משני צדיו של ההליך ניצבות רשויות תכנון המבקשות לקדם אינטרסים של ציבור רחב לו הן מבקשות לשמש כפה, וגם בית המשפט קמא הגדיר מטעם זה את העתירה שהוגשה בפניו כ"יוצאת דופן". סבורני כי למהותו של ההליך ככזה, ויצוין כי לטענת המבקשות לפסק הדין השלכות רחבות היקף על התנהלותה הכלכלית של העיר בת ים, יש ליתן משקל ממשי, המתווסף לכך שעסקינן בהליך של ערעור בזכות .

שלישית, המשיבות 3-4 טוענות כי הן והתושבים אותם הן מייצגות הסתמכו על סופיות פסק הדין. ואולם המשיבות 3-4 ציינו בתגובתן כי נקטו בפעולות שונות "עם מתן פסק הדין". דהיינו הן עצמן לא טענו כי המתינו לכך שהמועד להגשת הערעור יחלוף ורק אז החלו באותן פעולות או כי ביצעו פעולה קונקרטית כלשהי במכוון לאחר חלוף המועד, ועל כן לא ברור מטענותיהן מדוע דווקא האיחור בהגשת הערעור הוא שמשנה את מצבן לרעה. כמו כן, מההשלמה שהגישו המבקשות (אשר אכן ראוי היה לבקש היתר להגשתה, אך בנסיבות העניין ובין היתר בשים לב לכך שהמשיבות 3-4 הגישו תגובה עניינית לנטען בה, מצאתי לעיין בה לגופה) ותגובת המשיבות 3-4 להשלמה זו עולה כי תלויה ועומדת עתירה נוספת בבית המשפט לעניינים מנהליים הנוגעת לתכנית בניין העיר העומדת במוקד ההליך דנן. פרטיה של אותה עתירה נוספת לא פורטו בפניי, אך על יסוד הנטען דומה כי נוכח עתירה נוספת זו לא ניתן לומר כי ניתן היה להסתמך בשלב זה על סופיות תכנית בנין העיר הרלבנטית (ויצוין כי המבקשות הפנו להודעה בעניין באתר המשיבה 3), והעובדה כי באותה עתירה לא ניתן צו ביניים אינה מכריעה את הכף בהקשר זה.

עוד אציין כי איני רואה להכריע בטענת המשיבות 3-4 לפיה הגשת הערעור נועדה להפעלת לחץ פסול על המשיבות נוכח הליך אחר התלוי ועומד בין הצדדים (בג"ץ 2245/15) בו מועלות על פי הנטען טענות "בתחום המוניציפאלי והכלכלי",

אך מובן כי בכל מקרה אין במתן ארכה להגשתו של ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים כדי לאפשר למבקשות להעלות טענות החורגות מגדר המחלוקת שבבסיס פסק הדין.

בנסיבות אלו כולן ולאחר איזון בין כל השיקולים (אליהם יש להוסיף גם את הספק המסוים בשאלה האם פסק הדין כלל הומצא כדין לידי המבקשות), סבורני כי ראוי שלא לחסום את המבקשות, ואת התושבים אותם הן מבקשות לייצג, מהעלאת טענותיהן בבית משפט זה בשל המחדל הדיוני של באת-כוחן. עם זאת סבורני כי נסיבות האיחור מצדיקות להתנות את הגשת ההליך בתשלום הוצאות המשיבות, כך שזה יתקבל לרישום בכפוף לאישור שתצגנה המבקשות - בתוך חמישה ימים ממועד המצאת החלטה זו לידיהן - לפיו שילמו למשיבות 1-2 סך של 3,000 ש"ח וסכום זהה למשיבות 3-4.

המבקשות תציינה את מתן הארכה בפתח ההליך שיגישו ויצרפו את החלטתי כנספח.

לאחר הגשת ההליך כאמור והשלמת ההליכים המקדמיים, יקבע היומן את ההליך לדיון בהקדם, וזאת נוכח העיכוב בהגשתו והאינטרסים שעל הפרק.