בש"מ 2822/19 אוב אלול ו12 אח' נ. הועדה המודת של מנהלת התנופה

ביום 25.3.2019 ניתן פסק-דינו של בית המשפט לענינים מינהליים בירושלים בשש עתירות מינהליות שהוגשו על ידי המבקשים. בפסק-הדין נדחו העתירות המינהליות ובבקשה שלפניי עותרים המבקשים להארכת מועד להגשת הליך ערעורי על פסק-הדין עד ליום 30.6.2019. לטענת המבקשים, לאחר מתן פסק-הדין התברר להם כי הוגשה על ידי בעלי דין אחרים עתירה מינהלית נוספת אשר עוסקת באותה סוגיה ממש ואשר קבועה לדיון ביום 27.5.2019 בפניי הרכב שופטים אחר בבית המשפט לענינים מינהליים בירושלים (להלן: ההליך האחר ). לטענת המבקשים ייתכן כי פסק-הדין בהליך האחר ישליך במישרין או בעקיפין על תוכן הערעור מושא הבקשה דנן או לחלופין ייתר את הצורך בהגשת ערעור לבית משפט זה.

המשיבה, מצידה, מתנגדת לבקשה.

עיינתי בטענות הצדדים ומקובלת עליי עמדת המשיבה כי המבקשים לא הצביעו על "טעם מיוחד" המצדיק את הארכת המועד המבוקשת, כפי דרישת תקנה 38 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000. טענות המבקשים הועלו באופן לקוני וכוללני, מבלי שהובהר טיבו של ההליך האחר או זיקתו להליך מושא הבקשה שלפניי.

עוד יצוין כי העובדה שההליך האחר קבוע לדיון לסוף חודש מאי 2019 אין משמעה כי פסק-הדין באותו הליך יינתן במועד הדיון או בסמוך לאחר מכן. לא מצאתי הצדקה בענייננו להאריך את המועד להגשת ההליך הערעורי עד למועד בלתי ידוע שבו יינתן פסק-דין בהליך האחר, שהוגש על ידי בעלי דין אחרים.

הבקשה נדחית, אפוא. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.