פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"ם
2893/12 - א'
לפני:
כבוד הרשם גיא שני
המבקשים:
1. למא אבו גית
2. גאבר אבו גית
3. אדם גאבר אבו גית
4. מנאר גאבר אבו גית
5. יזן גאבר אבו גית
6. למאר גאבר אבו גית
נ ג ד
המשיב:
שר הפנים
בקשה להארכת מועד
החלטה
לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק-דין של בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים, מיום 13.2.2012.
לפי תקנה 33(א) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, המועד להגשת ערעור על פסק-דין של בית המשפט לעניינים מנהליים הוא תוך שלושים ימים. בית המשפט רשאי להאריך מועד זה "מטעמים מיוחדים שיירשמו" (תקנה 38).
בענייננו, פסק-הדין התקבל אצל בא-כוח המבקשים ביום 15.2.2012, ומכאן שהמועד האחרון להגשת ערעור חל ביום 18.3.2012. הבקשה שלפניי הוגשה ביום 8.4.2012, ובצמוד לה – הערעור גופו. כלומר, מדובר באיחור ניכר של שלושה שבועות. כל שנטען בבקשה הלאקונית שלפניי הוא כי בשל עומס עבודה נבצר מבא-כוח המבקשים להגיש ערעור במועד. אולם ברור כי טענה כללית זו, המועלית בדיעבד ובאיחור ניכר, אינה יכולה כשלעצמה להוות "טעם מיוחד" למתן ארכה. בעל-דין, לא כל שכן בעל-דין מיוצג, אינו רשאי לעשות דין (וסדרי דין) לעצמו, וברור כי אף אם נתקל בא-כוח המבקשים, כטענתו, במצוקת-זמנים בשל עומס עבודה, היה עליו לפנות מבעוד מועד לבית המשפט בבקשת ארכה. אין בבקשה שלפניי כל הסבר מדוע לא נהג כך בא-כוח המבקשים, ומדוע בחר לפנות לראשונה לבית המשפט רק ביום 8.4.2012. זאת ועוד, ככלל אין לראות בטענה כללית בדבר עומס עבודה משום נימוק למתן ארכה של שלושה שבועות בהגשת ערעור.
הבקשה שלפניי אינה מגלה אפוא "טעם מיוחד", והיענות לה אינה עולה בקנה אחד עם המטרות המונחות בבסיס קציבת המועדים להגשת הליכים ערעוריים, ובהם שמירה על יעילות, ודאות וסופיות ההליך, והגנה על אינטרס ההסתמכות של הצד שכנגד.
אשר על כן, אין בידי להיעתר לבקשה והיא נדחית בזאת. בנסיבות העניין אמנע ממתן צו להוצאות.
ניתנה היום, ז' באייר תשע"ב (29.4.2012).
גיא שני
ר ש ם