בש"מ 3159/13 אריה חורזבסקי ואח' נ. ראש עיריית בני ברק

בפתח הדברים יצוין כי התברר שמחמת תקלה מזכירותית החלטתי, אשר ניתנה סמוך לאחר הגשת תגובות המשיבים, לא שוחררה ולא הומצאה לצדדים ועם הצדדים הסליחה. להלן החלטתי:

1.

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב-יפו.

מן הבקשה ומן התגובות שהוגשו עולה כי בין הצדדים קיימת מחלוקת עובדתית לעניין המועד בו הומצא פסק הדין לידי המבקשים - המבקשים ציינו כי "למיטב ידיעתם" פסק הדין הומצא לידי בא-כוחם ביום 25.3.2013 ואילו המשיבים 1-4 ציינו כי "לפי הידוע [להם]" פסק הדין נמסר לבא-כוחם של המבקשים "לפני יום 25.3.2013". מובן כי לא ניתן לבסס טיעון לעניין מועד ההמצאה על יסוד הנחות לא מבוססות, ומכאן הקושי להתייחס לטענות הצדדים בעניין.

עיון באתר "נט המשפט" העלה כי פסק הדין הומצא לידי בא-כוח המבקשים ביום 24.3.2013, ובהעדר טיעון מבוסס סותר יש לומר על בסיס זאת כי המועד האחרון להגשת ההליך חל ביום 1.5.2013, הוא המועד בו הוגשה הבקשה שבפניי.

2.

המחלוקת העובדתית הנוספת בין הצדדים נוגעת לתוכנה של הפגישה שנערכה בין בא-כוח המבקשים ובין בא-כוח ונציגי המשיבים 1-4 ולקשר שבינה ובין הערעור אשר הגשתו מתבקשת.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים סבורני כי בנסיבות העניין יש מקום להאריך את המועד להגשת הערעור מבלי להכריע במחלוקת זו, וזאת בשים לב לעובדה שהבקשה הוגשה כאמור טרם חלוף המועד להגשת הערעור, כך שלא נוצרה כל הסתמכות מצד מי מן המשיבים על סופיות פסק הדין, כמו גם נוכח העובדה שהמבקשים ציינו כי על פסק הדין נשוא ההליך הוגש ערעור נוסף (וגם מטעם זה פסק הדין אינו סופי).

אשר על כן ניתנת למבקשים הארכת מועד קצרה להגשת הערעור כך שזה יוגש בתוך חמישה ימים ממועד המצאת החלטה זו לידיהם. יחד עם זאת, סבורני כי קיימת הצדקה לחייב במקרה זה את המבקשים בהוצאות המשיבים אשר עמדו על הוצאותיהם בתגובות שהגישו, שכן גם אם נניח לטובת המבקשים כי התקיימו מגעים לסיום ההליך וכי סברו שייתכן ויתייתר הצורך בהגשת הערעור, כל עוד לא ניתנה הסכמה מפורשת של המשיבים למתן ארכה היה עליהם להיערך להגשתו של הערעור במועד. המבקשים ישאו אפוא בהוצאות המשיבים 1-4 בסך של 1,500 ש"ח וסכום זהה ישלמו למשיבה 11.

החלטה זו תומצא לצדדים ללא דיחוי, באמצעות הפקסימיליה.