בש"מ 3845/14 שרה אסולין נ. משרד הבינוי והשיכון מדינת ישראל

הבקשה דנן הועברה לטיפולי בשל חילופי גברי בלשכת הרשמים.

עסקינן בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענינים מינהליים מיום 27.3.2014, אשר בגדרו נדחתה על הסף עתירתה של המבקשת כנגד החלטת המשיב מיום 10.12.2006 לפיה אין המבקשת מהווה "דיירת ממשיכה" בהתאם לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח-1998. המשיב מתנגד לבקשה.

לטענת המבקשת, פסק הדין הומצא לבא כוחה ביום 3.4.2014. משכך, המועד האחרון להגשת הערעור חל ביום 11.5.2014 (בהתאם לתקנה 33 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, ובהתחשב בפגרת הפסח). בא כוח המבקשת, אשר מונה לייצגה על ידי הלשכה לסיוע משפטי, ניסה להגיש את הערעור ביום 25.5.2014 אך סורב בשל האיחור בהגשתו. משכך, ביום 29.5.2014 הוגשה הבקשה דנן להארכת מועד בצירוף הערעור גופו. ההסבר אשר ניתן לאיחור הינו כי רק ביום 25.5.2014 ניתן למבקשת אישור לקבלת ייצוג על ידי הלשכה לסיוע משפטי, כמו גם העובדה שעורך הדין הממונה (אשר ייצג את המבקשת אף בערכאה דלמטה) טעה לסבור כי פרק הזמן הקצוב בדין להגשת הליך ערעורי מסוג זה הינו 45 ימים.

אכן, המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית משפט לענינים מינהליים הינו דין ידוע ו מוש רש, וככזה טעות שבדין ביחס אליו לא תיחשב, דרך כלל, כמקימה "טעם מיוחד" (בש"ם 2691/09 שוורץ נ' משרד הביטחון (19.5.2009)). עם זאת, יש לזכור כי עסקינן בהליך ערעורי של פרט כנגד הפעלת סמכות של רשות בהתאם לחוק סוציאלי. על פי פסיקתו של בית משפט זה, בגדר בקשות להארכת מועד להגשת הליכים ערעורים כגון דא יש להביא בחשבון את העובדה שקיים "אינטרס ציבורי לאפשר לפרט הטוען למצות את ההליכים השיפוטיים העומדים לרשותו" (בר"מ 6094/13 מדהנה נ' המשרד לקליטת עליה (10.12.2013), פיסקה 11). עוד יש לזכור, כי בהליכים שכאלה קָטֶן משקלו היחסי של אינטרס המשיב לסופיות הדיון ( שם ). אציין, כי לא נעלמה מעיניי העובדה שבשונה מהמקרה בעניין מדהנה , בענייננו אין מדובר בביקורת שיפוטית בערכאה ראשונה. עם זאת, דומני כי הדברים שנקבעו שם יפים, גם אם במידה פחוּתה, אף בענייננו. לכך מצטרפת העובדה, כי משך האיחור אינו ארוך מאד (הגם שאינו קצר). זאת ועוד, מן הבקשה עולה כי הצורך בהסדרת הייצוג באמצעות הלשכה לסיוע משפטי עמדה אף היא ברקע היווצרותו של האיחור, מה גם שעצם פנייתה של המבקשת להסדרת הייצוג בהליך הערעור זמן לא רב מידי לאחר מתן פסק הדין (הגם שלא צוין מועד הפנייה המדויק), מצביעה על כך שהמבקשת לא זנחה את הערעור.

בשים לב לאמור לעיל, מצאתי כי לא יהיה זה נכון לחסום את דרכה של המבקשת להגשת ערעור וזאת מבלי שאביע עמדה כלשהו באשר לסיכוייו. המזכירות תפתח תיק מתאים ותתייק בו את הערעור ואת יתר הבקשות אשר הוגשו בגדרו. בשים לב לכך שהוגשה בקשה לצו ביניים, יועבר התיק לטיפולו של שופט ללא דיחוי.