בש"מ 4043/07 סבאח דיה נ. משרד הפנים

לפני בקשה למתן ארכה להגשת ערעור.

1.

ההליך נסוב על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים אשר דחה את עתירת המבקשת כנגד החלטת המשיב 1 בדבר פקיעת תוקף רישיון ישיבת הקבע שלה בארץ וכנגד החלטת המשיב 3 לדחות את בקשתה להשיב לה את מעמדה כתושבת המדינה או להקנות לה רישיון לשהייה בישראל. פסק הדין ניתן ביום 3.11.06 הומצא לבא כוחה הקודם של המבקשת ביום 6.11.06. הבקשה שלפני הוגשה ביום 8.5.07. לטענת המבקשת, האיחור שחל בהגשת ההליך נבע ממספר טעמים מצטברים. לטענתה, לפי חוות הדעת שקיבלה מבא כוחה הקודם, טעתה לחשוב כי אין באפשרותה להגיש ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא ומשנודע לה על זכותה לערער, חלף המועד הקבוע בדין. עוד נטען, כי מצבה הכלכלי קשה, היא אינה עובדת וכי היא תלויה בחסדיהם של בני משפחתה ועל כן נדרש לה זמן נוסף על מנת לגייס את הסכום הנדרש. המשיבים מתנגדים לבקשה.

2.

ארכה להגשת ערעור תינתן רק מטעמים מיוחדים (תקנה 38 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000). בענייננו, הבקשה למתן אורכה הוגשה באיחור ניכר. עיון בבקשה מעלה שאין היא מגלה טעם מיוחד המצדיק להיעתר לה. מהבקשה עולה כי הטעם המרכזי לאיחור שחל בהגשתה הינו טעותה של המבקשת באשר לזכותה הקבועה בדין להגשת ערעור. אין מדובר בטעות סבירה שכן הדין בנוגע לזכות להגשת ערעור על עתירה מנהלית הינו ברור. המבקשת היתה מיוצגת בהליך שהתנהל בבית משפט קמא, ואף אם אניח כי בא כוחה הטעה אותה בעניין הנידון, דבר שלא הוכח בפני ואיני מביעה בו כל עמדה, עליה להפנות את טענותיה בעניין זה כלפיו. כמו כן, טענת המבקשת בדבר מצבה הכלכלי לא נתמכה באסמכתאות מתאימות ומכל מקום אין בכך כדי להבהיר מדוע לא פנתה המבקשת בבקשה למתן אורכה להגשת ערעור בתוך המועד הקבוע בדין. אוסיף, כי על פני הדברים, סיכויי ההליך אינם טובים במידה המצדיקה היעתרות לבקשה.

התוצאה היא, שהבקשה נדחית.