בש"מ 4169/15דוד מזרחי נ. מועצה אזורית שומרון

לפניי השגה על מזכירות בית המשפט, אשר דחתה מן המרשם הליך של בקשת רשות ערעור אותו הגיש המבקש וזאת מן הטעם שאופן ההשגה הנכון בנסיבות העניין הינו על דרך של ערעור בזכות . בפתח הדברים אציין כי הטיפול בהשגה התעכב ועם הצדדים הסליחה.

בקשת רשות הערעור אשר נדחתה מן המרשם הופנתה כנגד שתי החלטות שיפוטיות: פסק דין של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 16.4.2015 בעת"מ 31396-01-15, אשר מחק את ההליך שהוגש על ידי המבקש (להלן: פסק הדין ); והחלטת בית המשפט מיום 28.4.2015 באותו הליך, בגדרה נדחתה בקשה לביטול פסק הדין (להלן: ההחלטה ). פסק הדין וההחלטה לא צורפו להשגה, אך אותרו באמצעות מערכת "נט המשפט". ככל שניתן להבין, ההליך בבית המשפט המחוזי נסב על שני עניינים עיקריים: השגות ועררים בנוגע לחיובי ארנונה שהוטלו על המבקש על ידי המשיבה 1, וכן בקשות לקבלת מידע בהתאם לחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998. מדובר באחד מתוך מספר הליכים אשר הוגשו על ידי המבקש באותן סוגיות, והדברים מפורטים בפסק הדין ואף עולים מהחלטות אשר ניתנו על ידי בית משפט זה בהליכים קודמים.

עיון בפסק הדין מעלה כי ההליך אותו הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי הינו מוקשה (וכדבריו של בית המשפט המחוזי בפיסקה 9 לפסק הדין, מדובר "בהליך שאיננו קיים בדין"). המבקש - אשר אינו מיוצג - הכתיר את ההליך כ"עתירה מינהלית" (וכך הוא אף סווג על ידי מזכירות בית המשפט), אך ציין כי הוא מגיש את ההליך לבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית המשפט לעניינים מקומיים של ערכאת הערעור ביהודה ושומרון . ודוק: העובדה שמדובר בהליך אשר נדון על ידי בית משפט לעניינים מקומיים של ערכאת הערעור ביהודה ושומרון, עולה גם מתוך החלטה שניתנה על ידי בית משפט זה ביום 18.2.2015 (בש"מ 667/15). באותה החלטה דחה כב' השופט מ' מזוז בקשה להעברת מקום דיון ביחס להליך האמור, וזאת מן הטעם שבית המשפט המחוזי בירושלים הינו ערכאת הערעור היחידה של בתי המשפט לעניינים מקומיים לאזור יהודה ושומרון.

לאחר שבחנתי את ההשגה ואת תגובות המשיבים לה, נחה דעתי כי דינה להידחות.

כעולה מן האמור לעיל, דומה שפסק הדין וההחלטה ניתנו על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית המשפט לעניינים מקומיים של ערכאת הערעור ביהודה ושומרון . כפי שהובהר במסגרת החלטה בהליך אחר מטעם המבקש, נראה שהדרך לתקוף החלטות שיפוטיות של בית המשפט האמור אינה באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור, כי אם באמצעות הגשת עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק (ראו פירוט ואסמכתאות בהחלטתי מהיום בבש"א 7324/15).

אוסיף, כי אפילו אניח שפסק הדין וההחלטה ניתנו על ידי בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים - גם אז בקשת רשות הערעור אשר נדחתה מן המרשם מעוררת קושי. כך, שכן כרוכות בה השגות ערעוריות הן על פסק הדין והן על ההחלטה, וזאת חרף העובדה שביחס לכל אחד מהם מתווה הדין מסלול ערעורי שונה. ודוק: אופן ההשגה הנכון על פסק דין בעתירה מינהלית הוא על דרך של ערעור בזכות (סעיף 11 לחוק בתי המשפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000), ואילו אופן ההשגה הנכון על ההחלטה - המהווה "החלטה אחרת" - הוא על דרך של בקשת רשות ערעור (סעיף 12(ב)(2) לחוק האמור, וראו גם עע"מ 3849/13 גווקי נ' משרד הפנים (20.6.2013)).

אשר על כן, ההשגה נדחית. אין צו להוצאות.