החלטה13.06.20123 עמודיםנכלל בחיפוש

בש"מ 4177/12 האקי תוזקובראן נ. מדינת ישראל

ניתן ביום: 13.06.2012
הרכב: גיא שני
בתיק: מסמך 2 מתוך 2
מקור: PDF(באתר בית המשפט, נפתח בחלון חדש) DOCX(באתר בית המשפט, נפתח בחלון חדש)

בש"מ 4177/12 האקי תוזקובראן נ' מדינת ישראל (13.6.2012)

בש"מ 4177/12 האקי תוזקובראן נ' מדינת ישראל (13.6.2012) · https://psikan.com/rulings/%D7%91%D7%A9%D7%9E-4177-12

בקצרה

משפט מנהלי · הארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהלייםבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעתירה מנהלית

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט נעתר לבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין של בית המשפט לעניינים מנהליים, באיחור של 11 ימים. נקבע כי טעות בדין אינה בדרך כלל טעם מיוחד, אך יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו. נוכח משך האיחור הלא משמעותי, הקשיים בפנייה לעורך הדין והעובדה שמדובר בערעור בזכות, חסימת הדרך לערכאה הערעורית נמצאה צעד חמור מדי, והמבקשים חויבו בהוצאות.

העובדות: המבקשים הגישו עתירה מנהלית שנדחתה, אך נקצב למבקש פרק זמן של 60 ימים לעזיבת הארץ. פסק הדין ניתן בהיעדר הצדדים והומצא לבא כוח המבקשים ביום 5.4.2012. הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 24.5.2012, באיחור של 11 ימים, בטענה שהמבקשים סברו שהמועד להגשת הערעור תואם את התקופה שנקצבה לעזיבה.

העובדות

המבקשים הגישו עתירה מנהלית שנדחתה, אך נקצב למבקש פרק זמן של 60 ימים לעזיבת הארץ. פסק הדין ניתן בהיעדר הצדדים והומצא לבא כוח המבקשים ביום 5.4.2012. הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 24.5.2012, באיחור של 11 ימים, בטענה שהמבקשים סברו שהמועד להגשת הערעור תואם את התקופה שנקצבה לעזיבה.

השאלות המשפטיות

1.האם יש להאריך את המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית המשפט לעניינים מנהליים כאשר האיחור נובע מטעות של המבקשים לגבי מועד הערעור?

הלכות

1
טעות בדין אינה מהווה טעם מיוחד לפי תקנה 38, אך יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו
״בעיקרון, טעות בדין אינה מהווה "טעם מיוחד", עם זאת נפסק לא פעם כי בכגון דא יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו״
לציטוט במסמך ←
2
המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית המשפט לעניינים מנהליים הוא מועד מוש רש וידוע, והבעלי דין המיוצגים צריכים לברר אותו עם עורך דינם
״יש לזכור כי מדובר בבעלי-דין שהיו מיוצגים גם בבית המשפט המחוזי, ויש להניח כי יכולים וצריכים היו לברר עם עורך-דינם את המועד להגשת הליך ערעורי״
לציטוט במסמך ←
3
בשיקול הדעת להאריך את המועד יש לשקול את משך האיחור, הקשיים שהובילו לעיכוב, היות ההליך ערעור בזכות ומהותו של ההליך, וחסימת הדרך לבית המשפט עלולה להיות צעד חמור מדי
״לאור כל אלה, ובנסיבות המקרה שלפניי, באתי לכלל מסקנה כי חסימת דרכם של המבקשים לבית משפט זה, מחמת האיחור, תהא בבחינת צעד חמור מדי״
לציטוט במסמך ←

חקיקה

תקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין)ס' 38 ס' 33(א)ס' 44

מילות מפתח

הארכת מועד
מועד להגשת ערעור
טעמים מיוחדים
עתירה מנהלית
טעות בדין
עיכוב בפנייה לעורך הדין
ערעור בזכות

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בירושלים

בש"ם

4177/12 - א'

לפני:

כבוד הרשם

גיא שני

המבקשים:

1. האקי תוזקובראן

2. נג'מה תוזקובראן

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשה להארכת מועד

החלטה

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

המבקשים – אזרח טורקיה ואזרחית ישראל – הגישו עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, ובה השיגו על החלטתו של המשיב להפסיק את ההליך המדורג בעניינו של המבקש 1. בית המשפט המחוזי דחה את העתירה אך קצב למבקש פרק-זמן של 60 ימים, לצורך התארגנות לעזיבת הארץ. פסק-הדין ניתן ביום 1.4.2012, בהיעדר הצדדים.

ביום 24.5.2012 הוגשה הבקשה שלפניי, להארכת המועד להגשת ערעור על פסק-הדין. בבקשה לא נכתב מתי הומצא פסק-הדין לבא-כוח המבקשים, אולם בדיקה במערכת "נט המשפט" מלמדת כי ההמצאה נעשתה ביום 5.4.2012. מכאן שהמועד להגשת הערעור (בהתחשב בפגרת הפסח) חל ביום 13.5.2012 (תקנות 33(א) ו- 44 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000; להלן: התקנות ). המבקשים איחרו אפוא בהגשת ההליך – איחור של 11 ימים. ההסבר לכך, בבקשה שלפניי, הוא כי המבקשים סברו שהמועד להגשת ערעור תואם את התקופה שקצב בית המשפט לעזיבתו של המבקש את הארץ, לאמור: תוך 60 ימים. עוד נטען כי מצבם הכלכלי של המבקשים קשה ביותר, וכי דחיית הבקשה תסב למבקשים נזק חמור.

המשיבה מתנגדת לבקשה, שכן לדעתה לא הוצגו "טעמים מיוחדים" המצדיקים חריגה מן המועד הקבוע בדין. עוד נטען כי סיכויי הערעור גופו אינם גבוהים.

לאחר בחינת טענות הצדדים ועיון בתיק עצמו, החלטתי להיעתר לבקשה.

על-פי תקנה 38 לתקנות, המועד להגשת ערעור לא יוארך אלא "מטעמים מיוחדים שיירשמו". בעיקרון, טעות בדין אינה מהווה "טעם מיוחד", עם זאת נפסק לא פעם כי בכגון דא יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו. בענייננו, הטענה בדבר טעות מעוררת קושי. ראשית, נפסק פעמים רבות כי המועד להגשת ערעור על פסק-דין של בית המשפט לעניינים מנהליים הוא בגדר דין מוש רש, ידוע וברור (בש"ם 2691/09 שוורץ נ' משרד הביטחון – מדינת ישראל (לא פורסם, 19.5.2009); בש"ם 8913/06 זרמי נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה – השומרון (לא פורסם, 20.2.2007)). מעבר לכך, אין יסוד מבורר לזיקה שיצרו המבקשים, לפי טענתם, בין התקופה שנקצבה לעזיבתו של המבקש את הארץ לבין המועד שבו עליהם להגיש הליך של ערעור. יש לזכור כי מדובר בבעלי-דין שהיו מיוצגים גם בבית המשפט המחוזי, ויש להניח כי יכולים וצריכים היו לברר עם עורך-דינם את המועד להגשת הליך ערעורי.

עם זאת, לאחר ששקלתי בדבר מצאתי לנכון ליתן ארכה (תוך חיוב המבקשים בהוצאות). בהקשר זה הבאתי בחשבון את משך האיחור, שאינו זניח אך גם אינו משמעותי מאד; את הטענה בדבר קשיים שהובילו לעיכוב בפנייה לעורך-הדין; את העובדה שמדובר בהליך של ערעור בזכות; ואת מהותו של ההליך . לאור כל אלה, ובנסיבות המקרה שלפניי, באתי לכלל מסקנה כי חסימת דרכם של המבקשים לבית משפט זה, מחמת האיחור, תהא בבחינת צעד חמור מדי.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת. הערעור יתקבל לרישום. המבקשים יישאו בהוצאות המשיב בסך של 750 ₪.

החלטה זו תתויק בתיק הערעור שייפתח.

ניתנה היום, כ"ג בסיוון תשע"ב (13.6.2012).

גיא שני

ר ש ם

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות