בש"מ 4268/10 עמוס וסרמן נ. שחורי ,מנהלארנונה ומשנה לגזבר בעיריית גבעתיים

זו קבע בית המשפט לעניינים מנהליים, בהסכמת הצדדים, כי הדיון בין הצדדים הנוגע להשגה על תשלום ארנונה, ישוב להידון במסגרת ועדת הערר לענייני ארנונה.

בבואו לדון בבקשה להארכת מועד, הוציא מלפניו הרשם ביום 26.4.2010 החלטה, במסגרתה ציין כי לא ניתן להיעתר לבקשה בהיותה חסרת פרטים מהותיים, וכי על המערער להשלים את בקשתו "תוך 5 ימים מעת המצאת החלטה זו, תוך פירוט כל הנתונים הרלבנטיים והנימוקים להארכת המועד המבוקשת". אולם, כבר ביום 28.4.2010 ניתנה על ידי הרשם החלטה נוספת המוחקת את הבקשה. מכאן הערעור שלפני. יצויין, כי ביום 12.5.2010, המציא המערער מסמכים המבהירים את טענותיו וכי עיינתי בהם לצורך הדיון בערעור.

לטענת המערער, לא היה מקום למחוק את בקשתו מבלי שחלף המועד שנקבע על ידי הרשם. לגופו של עניין טוען המערער כי לא הבין את מהות ההסכמה שניתנה על ידו במסגרת החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים, ועל כן יש לבטל את ההחלטה האמורה אשר ניתנה לטענתו, ללא הסכמה כנה.

לטענת המשיב, לא הומצאה לו הבקשה להארכת מועד, ועל כן אינו יכול לחוות דעתו בדבר החלטת הרשם למחוק את הבקשה טרם חלוף המועד שנקבע. לגופם של דברים נטען, כי הערעור כאן מהווה דיון אקדמי, שכן ההליך בפני ועדת הערר התקיים כבר ועמדת המערער בו נתקבלה. משכך, השיג המערער את מבוקשו ואין מקום לדון כעת בתוקפה של ההסכמה בין הצדדים.

2.

מצאתי לנכון לדחות את הערעור. כידוע, על מנת להאריך מועד שנקבע בחיקוק, על הצד המבקש הארכת המועד להצביע על "טעם מיוחד" המצדיק את האיחור האמור. "טעם מיוחד" אשר יש בו כדי להצדיק את הארכת המועד מתבסס על קיום נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל הדין, בעוד שאם האחרון הוא האחראי לאיחור, אין להצדיק את הארכת המועד שהוחמץ (וראו א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית) (2009) בעמ' 771). לאחר שעיינתי בבקשה להארכת המועד, כמו גם בבקשה למתן רשות ערעור ובמסמכים שצירף המערער לאחר שהחליט הרשם למחוק את הבקשה – נוכחתי לדעת כי לא הועלה על ידו כל טעם מיוחד המצדיק את האיחור שבהגשת הערעור. כך או כך, למקרא טענות המשיב אכן עולה כי הערעור בכללותו הפך אקדמי, שעה שהדיון הוחזר לועדת הערר, בה ניתנה החלטה המקבלת את טענותיו של המערער. על כן, אין הוא נפגע מדחיית הבקשה כאן.

בהערת אגב יוער, כי מן הראוי היה לולא נמחק ההליך טרם חלף המועד אותו קבע הרשם. אך כאמור, לאחר בחינת המסמכים כולם ושקילת מכלול השיקולים, דומה כי לא ייגרם כל נזק למערער בעצם מחיקת ערעורו.

3.

הערעור נדחה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.