בש"מ 4334/05 אולגה יאצ'נוב ואחרים נ. שר הפנים ואח'

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

פסק הדין נשוא הבקשה ניתן ביום 28.2.05. פסק הדין עסק בהחלטת משרד הפנים לדחות בקשה של המבקשים לישיבת קבע בישראל. בקשה שהוגשה לאחר מתן פסק הדין לביטולו, נוכח עובדות חדשות שנתגלו, נדחתה, תוך קביעה כי הערכאה המוסמכת לדון בטענות החדשות של המבקשים, בדבר יהדות סבתה של המבקשת 3 והשלכותיה על מעמד הצדדים לפי חוק השבות, היא בית המשפט הגבוה לצדק.

מתיאור זה עולה, כי המבקשים מעוניינים לטעון עתה כי חוק השבות חל עליהם. על פי ההלכה הפסוקה, לשם כך עליהם להגיש עתירה לבית משפט זה, ולא ערעור על פסק דינה של הערכאה הקודמת. במצב זה, לכאורה אין טעם במתן ארכה לצורך הגשת הליך, אשר על פניו אינו נראה מתאים לעניין.

הבקשה נדחית. אין צו להוצאות. עם זאת, מן החומר שבפניי עולה כי קיימת אפשרות, שהמבקשים ביקשו להגיש עתירה, אך נמסר להם על ידי המזכירות כי עליהם להגיש ערעור. במצב זה, אני מורה למזכירות להפוך את הודעת הערעור שהוגשה לעתירה לבג"צ, ולהביא בפניי שופט תורן, ללא דיחוי, את הבקשה שהוגשה היום להורות על שחרורה של העותרת 3. המבקשים יגישו, תוך 7 ימים מקבלת החלטה זו, עתירה מתוקנת, במתכונת הנדרשת לעתירה לבג"צ, וישלמו תוך אותו פרק זמן את אגרת ההליך, או יגישו בקשה מנומקת למתן פטור מאגרה. החלטה זו תועבר לצדדים ללא דיחוי באמצעות הפקסימיליה.