בש"מ 4569/05 פלוני נ' מדינת ישראל

1.בקשה למתן צו זמני אשר ימנע את הרחקת המבקש 2 מן הארץ עד לדיון בערעור שהוגש בעניינו על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים מיום 6.3.05 או לחילופין, עד לדיון בבקשה להארכת מועד להגשת הערעור. בפסק הדין נדחתה עתירת המבקש 2 כנגד החלטת המשיב 1 שלא להעניק לו מעמד של תושב, במסגרת בקשה לאיחוד משפחות.

2.המבקשת 1, הינה אזרחית ותושבת המדינה. המבקש 2 (להלן - המבקש), הינו תושב רצועת עזה. השניים נישאו בשנת 95', ולהם ילדה אחת. המבקש נמצא בישראל ברציפות משנת 1997. ביום 2.2.04 הודע למבקשים כי הבקשה לאיחוד משפחות שהגישו, נדחית מסיבות ביטחוניות וכי המבקש ייאלץ לעזוב את הארץ תוך תקופה של 30 ימים. עתירתם כנגד החלטה זו נדחתה. בפסק הדין קבע בית המשפט, כי לא קמה עילה להתערבות בהחלטת המשיב 1 שלא לאשר את הבקשה לאיחוד משפחות. זאת, משום שבבסיס ההחלטה עמדו שיקולים בטחונים ראויים והיא אינה חורגת ממתחם הסבירות. ביום 11.5.05 הגישו המבקשים ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא. מפאת העובדה שהודעת הערעור הוגשה באיחור, צורפה לה בקשה להארכת מועד להגשת הערעור. כמו-כן, עוד באותו יום הגישו המבקשים בקשה נוספת, למתן צו זמני שימנע את הרחקת המבקש מן הארץ. בקשה זו מונחת בפניי עתה.

3.המבקש מעלה חשש כי יאונה לו רע באם יגורש מן הארץ. זאת, משום שלטענתו, הופנו כלפיו איומים על גופו וחייו בשל היותו נשוי לאישה יהודיה. כמו-כן, סבור המבקש כי גירושו מן הארץ יגרום נזק כבד למשפחתו וכי יש להביא בחשבון את העובדה שהוא שוהה כבר למעלה מעשר שנים בישראל. המשיבים מתנגדים לעיכוב הרחקת המבקש מן הארץ. עמדתם נסמכת בין היתר על מידע בטחוני ממנו עולה כי נוכחותו של המבקש בישראל מהווה סיכון לביטחון המדינה ולשלום הציבור בשל קשריו לארגוני סירוב פלסטיניים. בנוסף, מציינים המבקשים כי עניינו של העותר נדון בסוף שנת 2001 בפני ועדת המאוימים, אשר דחתה את בקשתו לקבל היתרי שהייה בשל התנגדות גורמי הביטחון. לדידם, על המבקש מוטל היה להגיש בקשה עדכנית לוועדת המאוימים עובר לפנייתו לבית המשפט.

4.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבה, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשה לסעד זמני. החלטת בית משפט קמא שלא להתערב בשיקול דעתו של המשיב 1 ניתנה לאחר שהתקיים דיון מקיף בנושא ולאחר שהובא בפניו חומר, בחלקו חסוי, המעיד על קיומה של מניעה ביטחונית להמשך שהייתו של המבקש 2 בארץ. מן הצד שכנגד, לא עלה בידיו של המבקש 2 להביא תמיכה ממשית לטענה, כי צפויה לו סכנה באם יגורש מן הארץ. וועדת המאוימים, כאמור, דחתה את בקשתו לקבל אשרת שהייה. זאת ועוד, כבר נפסק כי העובדה שתושב זר נמצא בארץ קרוב לעשר שנים אינה מצדיקה, כשלעצמה, כי יינתנו לו אישורי שהייה נוספים (בג"ץ 2527/03 סועאד אסעיד נ' משרד הפנים (טרם פורסם)). מכאן שאין להתחשב בכך אף לעניין הבקשה לסעד זמני.

5.אשר-על-כן, הבקשה למתן צו זמני נדחית.

6.ניתן בזה צו האוסר פרסום פרטים מזהים לגבי המבקשים. הבקשה לקיים דיון בדלתיים סגורות תידון על ידי המותב שידון בערעור.