בש"מ 4810/13 אחמד חוסן יחיא נ. משרד הפנים

1.

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר-שבע אשר דחה ערעור מנהלי שהגיש המבקש על החלטת בית הדין לביקורת משמורת שלא לשחררו ממשמורת. כן ביקש המבקש במסגרת הערעור המינהלי שהגיש לעכב את צו הגירוש שהוצא נגדו ולהורות למשיב למסור עמדה בבקשתו למקלט מדיני.

פסק הדין ניתן ביום 9.5.2013. בבקשה לא צוין מתי הומצא פסק הדין לידי בא-כוחו של המבקש, אך עיון באתר "נט המשפט" מלמד כי זה הומצא לידיו ביום 26.5.2013. מכאן כי המועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור חל ביום 25.6.2013, וכי הבקשה, אשר הוגשה ביום 4.7.2013, הוגשה באיחור של תשעה ימים (ולא באיחור של כשלושה שבועות כפי שצוין בתגובת המשיב, המתנגד לבקשה).

בבקשה נטען כי האיחור בהגשת ההליך נגרם בשל ובעקבות החזקתו של המבקש במשמורת והעובדה שהוא תושב זר שאינו בקיא בהוראות הדין ולא היה מודע לזכותו להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין. באת כוח המבקש ציינה כי קיבלה על עצמה את ייצוגו ביום 27.6.2013 והגישה את הבקשה דנן במהירות האפשרית.

2.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים החלטתי להיעתר לבקשה.

לטענת המשיב הבקשה אינה מפורטת דיה, אין בה התייחסות לסוגית חלופי הייצוג והיא אינה נתמכת בתצהיר. ואולם, גם אם יש צדק בטענות אלו קשה להתעלם בעיני ממהות ההליך, בו מעוניין המבקש להשיג על החלטה בדבר החזקתו במשמורת, כמו גם מכך שהמבקש הינו נתין זר ולטענתו קשיי השפה ופערי המידע הנובעים מכך הם שהובילו לאיחור בהגשת ההליך. בהתחשב בכך ובשים לב למשך האיחור, אשר אינו ארוך מאוד, סבורני כי לא יהא זה נכון לחסום את דרכו של המבקש לבית משפט זה, וזאת מבלי להביע עמדה לעניין סיכוייו של ההליך לגופו.

3.

המבקש ציין בסיפא לבקשתו כי היה וזו תתקבל, מבקש הוא לראות בבקשה להארכת מועד כבקשת רשות ערעור. לכך אין מקום להיעתר, והמבקש יגיש אפוא בקשת רשות ערעור מסודרת, אליה יצרף את הבקשות אותן ציין כי בכוונתו להגיש, וזאת בתוך חמישה ימים ממועד המצאת החלטה זו לידיו (ימי הפגרה יבואו במניין). המבקש יציין את דבר הארכה בפתח ההליך שיגיש ויצרף החלטתי כנספח, והמזכירות תתייקה בתיק השופט.

המזכירות תמציא החלטה זו לידי באת כוח המבקש, ללא דיחוי, באמצעות הפקסימיליה.