בש"מ 5450/14 מאיר ורדי נ. ועדת ערר מחוז מרכז רמלה

בגדר הבקשה שלפניי עותר המבקש כי אאריך את המועד להגשת ערעור על שתי החלטות אשר ניתנו על ידי כב' הרשם ג' שני בגדר עע"ם 2269/14. במסגרת ההחלטה הראשונה, מיום 8.4.2014, פטר כב' הרשם את המבקש מתשלום אגרה והעמיד את העירבון על סכום של 3,500 ₪. בגדר ההחלטה השנייה, מיום 22.5.2014, דחה כב' הרשם בקשה לעיון חוזר מטעם המבקש, אולם האריך את המועד להפקדת העירבון עד ליום 9.6.2014 (שתי ההחלטות יכונו יחד להלן: החלטות העירבון ).

דין הבקשה להידחות. ראשית אציין, כי ערעורו של המבקש אשר בגדרו ניתנו החלטות העירבון (עע"ם 2269/14) נמחק על ידי כב' הרשם ג' שני בפסק דינו ביום 31.7.2014 מחמת חוסר מעש ואי הפקדת העירבון. יצוין, כי מחיקת הערעור בוצעה רק לאחר שביום 9.6.2014 עיכב כב' הרשם - לבקשת המבקש - את רישומו של ההליך לדחייה בשל אי הפקדת עירבון עד להחלטה אחרת, וזאת על מנת לאפשר למבקש להגיש ערעור על החלטות העירבון או בקשה להארכת מועד להגשת ערעור כאמור. משאלו לא הוגשו, נרשם ההליך לדחייה ביום 18.7.2014 ונמחק ביום 31.7.2014, כאמור לעיל. דומה, כי בנסיבות אלו הדרך הראויה להשיג על החלטות העירבון הינה הגשת ערעור על פסק הדין מיום 31.7.2014, וזאת בהתאם בסעיף 96(ה) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

כך או אחרת, דינה של הבקשה להארכת מועד להידחות אף לגופה. ההחלטה הראשונה (והעיקרית) בעניין העירבון ניתנה עוד ביום 8.4.2014, היינו כארבעה חודשים לפני הגשתה של הבקשה דנן, ואילו ההחלטה לעיון חוזר ניתנה כחודשיים וחצי עובר להגשתה של הבקשה דנן. המבקש אינו מספק טעם מבורר לעיכוב זה, שאינו עיכוב זניח כלל ועיקר. ודוק: בניגוד לטענת המבקש, ההחלטה מיום 9.6.2014 - אשר עיכבה את רישום ההליך לדחייה - אינה מהווה משום מתן ארכה להגשת ערעור על החלטות העירבון, ואין בה כדי "להלבין" את האיחור בהגשת הערעור על החלטות אלו. לפיכך, אף אם אניח כי צודק המבקש בטענתו לפיה ההחלטה מיום 9.6.2014

(אשר נשלחה אליו בדואר ביום נתינתה) הגיעה לידיו רק ביום 18.7.2014, הרי שאין בכך כדי להצדיק את האיחור האמור. ככל שמעוניין היה המבקש להגיש ערעור על החלטות העירבון, שומה היה עליו לפעול בשקידה ראויה ולא לשבת בחיבוק ידיים. ודוק: המבקש עצמו ציין, בגדר בקשת העיכוב מיום 9.6.2014, כי יגיש את הערעור "בתוך 14 ימים לכל המאוחר" (ראו החלטתו של כב' הרשם ג' שני מיום 4.8.2014). מכל מקום, גם מהמועד שבו קיבל לידיו, לטענתו, את ההחלטה מיום 9.6.2014, חלפו כשלושה שבועות עד אשר הגיש את הבקשה דנן. בנסיבות אלו, אף בטענת המבקש כי ההודעה על רישום ההליך לדחייה התקבלה אצלו רק ביום 1.8.2014, לאחר מתן פסק הדין המוחק את ההליך (וראו ההחלטה מיום 4.8.2014 הנזכרת לעיל), אין כדי לסייע למבקש. לאמור עד כה מתווספת העובדה, כי סיכוייו של הערעור על החלטות העירבון אינם נחזים להיות גבוהים. על רקע כלל האמור לעיל, איני סבור כי מתקיים בענייננו "טעם מיוחד" אשר מצדיק את מתן הארכה המבוקשת.

סוף דבר, הבקשה נדחית.