לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.
בית המשפט העליון דחה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי, שכן לא נמצא טעם מספק או טעם מיוחד. נקבע כי המועדים הקבועים בדין אינם בגדר המלצה, וכי ערעור המופנה נגד אי-פסיקת הוצאות בלבד אינו מצדיק הארכה. לא נפסקו הוצאות משלא נתבקשה תשובה.
העובדות: המבקש ביקש להאריך מועד להגשת ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי. המבקש יוצג על ידי בנו, עורך דין. הערעור מופנה נגד אי-פסיקת הוצאות בלבד.
העובדות
המבקש ביקש להאריך מועד להגשת ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי. המבקש יוצג על ידי בנו, עורך דין. הערעור מופנה נגד אי-פסיקת הוצאות בלבד.
השאלות המשפטיות
1.האם יש להאריך מועד להגשת ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בהיעדר טעם מספק או טעם מיוחד?
2.האם ערעור המופנה נגד אי-פסיקת הוצאות בלבד מצדיק הארכת מועד?
הלכות
1
המועדים הקבועים בדין אינם בבחינת המלצה, ואין להאריך מועד "ליתר ביטחון" כאשר המבקש לא בדק את נושא המועדים
״המועדים הקבועים בדין אינם בבחינת המלצה, ואין מקום בנסיבות העניין להארכת המועד״
התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.
הטקסט המלא
פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"ם
6554/10 - א'
בפני:
כבוד הרשם גיא שני
המבקש:
שמואל בן-צור
נ ג ד
המשיבה:
עיריית הוד-השרון
בקשה להארכת מועד
החלטה
לא מצאתי בבקשה טעם
מספק, לא כל שכן טעם מיוחד, להארכת מועד להגשת ערעור על פסק-הדין של בית המשפט המחוזי. המועדים הקבועים בדין אינם בבחינת המלצה, ואין מקום בנסיבות העניין להארכת המועד "ליתר ביטחון" ומבלי שהמבקש, שזכה לייצוג על-ידי בנו עורך-הדין, מצא לנכון לבדוק את נושא המועדים. לכך מתווספת העובדה שהערעור המיועד מופנה אך ורק נגד אי-פסיקת הוצאות, נושא שערכאה הערעור אינה נוהגת להתערב בו.