בש"מ 665/15 מאיר ורדי נ. היועץ המשפטי לממשלה

1.

המבקש עתר לפטור מתשלום האגרה בעע"ם 1907/14, שעניינו ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין תנאים למתן היתר בניה. ביום 21.8.2014 הבקשה התקבלה בידי כב' הרשם ג' לובינסקי, ובאותה החלטה חוייב המבקש בהפקדת עירבון בסך של 4,000 ש"ח.

בהמשך לכך הגיש המבקש הודעה בה עמד על כוונתו להשיג על ההחלטה בדבר חיובו בהפקדת עירבון, ונוכח הודעה זו עוכב ביצועה "במובן זה שההליך לא יירשם לדחיה עד להכרעה בערעור" (החלטה מיום 14.9.2014). המשיבה 1 מצידה הודיעה ביום 29.9.2014 כי לא הוגש ערעור כאמור ולא הופקד עירבון וביקשה להורות על דחיית ההליך, ובהתאם להחלטת כב' הרשם לובינסקי מיום 6.11.2014 ההליך נרשם לדחיה. בבקשה נוספת שהגיש המבקש ביום 5.1.2015 ציין כי ההודעה על רישום ההליך לדחיה הגיעה לידיו ביום 2.1.2015 ועתר פעם נוספת לעיכוב הליך הדחיה על מנת לאפשר לו להשיג על ההחלטה בעניין העירבון, וזאת בתוך שלושים ימים. כב' הרשם לובינסקי הורה על עיכוב דחיית ההליך עד ליום 26.1.2015, על מנת לאפשר למבקש להגיש בקשת ארכה להגשת ערעור כאמור בהליך נפרד.

מכאן הבקשה שבפניי, אשר הוגשה ביום 26.1.2015, למתן ארכה להגשת ערעור על החלטת כב' הרשם לובינסקי מיום 21.8.2014.

2.

לאחר שעיינתי בחומר שבפניי ושקלתי בדבר החלטתי לדחות את הבקשה.

תחילה יצוין כי בניגוד למשתמע מן הבקשה כב' הרשם לובינסקי לא "אפשר למבקש להגיש ערעור" וכל שנקבע בהחלטה מיום 15.1.2015 הוא כי המבקש רשאי להגיש בקשה למתן ארכה להגשתו של ערעור, היא הבקשה דנן, ואין במתן אפשרות זו כדי להכתיב את תוצאת הבקשה.

לגופם של דברים. בבקשה אשר הוגשה ביום 26.1.2015 - כמעט ארבעה חודשים לאחר חלוף המועד להגשת הערעור - טענות שונות הקשורות להליכים הרבים המתנהלים ושהתנהלו בין המבקש למשיבות, אך אין בה ולו הסבר כלשהו לכך שהמבקש לא הגיש את הערעור במועד הקבוע בדין. יוזכר בהקשר זה כי המבקש הודיע על כוונתו להגיש ערעור, וכי מהחלטות הרשם אף יכול היה ללמוד על המועד האחרון להגשתו (ראו החלטה מיום 30.9.2014), אך למרות זאת לא הגיש את הערעור בפועל מבלי שסיפק הסבר, ולו חלקי, לכך. משלא הוגש הערעור במועדו רשאיות היו המשיבות להניח כי זה לא יוגש ולהסתמך על סופיות ההחלטה.

יצוין כי המבקש הגיש ביום 27.1.2015 בקשה להוספת אסמכתא "לתמיכה לבקשה להארכת מועד". מדובר באישור של הלשכה לסיוע משפטי מיום 20.1.2015 ולפיו המבקש הגיש בקשה לסיוע משפטי. נראה, והגם שהדבר לא פורט, כי המבקש מכוון למתן ארכה מחמת פניה ללשכה לסיוע משפטי. ואולם, מן האישור שצירף המבקש עולה כי פנייתו ללשכה (ככל שאכן נעשתה בהתייחס להליך דנן) נעשתה רק ביום 20.1.2015, למעלה משלושה וחצי חודשים לאחר המועד האחרון להגשת ההליך. לשיהוי כבד זה לא ניתן כל הסבר.

בהינתן האמור לעיל לא ניתן לומר כי המבקש הוכיח קיומו של "טעם מיוחד" המצדיק מתן ארכה, וודאי לא ארכה ממושכת כפי המתבקש, להגשת ערעור על ההחלטה מיום 21.8.2014. אשר על כן, הבקשה נדחית.