בש"מ 6815/01 המוסד לביטוח לאומי נ. אנדראוס זוהיר

בתאריך 27.8.01 ניתן בבית-המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים פסק-דין כנגד המבקש, ובגדרו חויב המבקש למסור לעיון המשיב ארבעה דו"חות בדבר ממצאי ביקורת, שנערכו על-ידי אגף הביקורת הפנימית של המבקש (להלן: פסק-הדין). אף שלא פנה קודם לכן לבית-המשפט המחוזי, הגיש המבקש את הבקשה שבפניי לעיכוב ביצוע פסק-הדין. בבקשתו טען, כי טרם החליט אם לממש את זכותו לערער על פסק-הדין, וכי עד שתחלוף התקופה שנקבעה להגשת ערעור, מן הראוי שיעוכב ביצוע פסק-הדין.

תקנה 43 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א2000- (להלן: תקנות בתי משפט לענינים מינהליים) קובעת:

(א) בית המשפט רשאי להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שנתן, או של ההחלטה שהיא נושא הערעור המינהלי... למועד שיקבע ובתנאים שייראו לו.

(ב) בית המשפט העליון רשאי להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שהיא נושא ערעור או נושא בקשת רשות לערער לפי החוק שהוגשו לו... למועד שיקבע ובתנאים שייראו לו.

אין בתקנה 43 הנ"ל מענה לשאלה, לאיזו ערכאה - בית-המשפט לענינים מינהליים או בית-המשפט העליון - יש לפנות בבקשה לעיכוב ביצוע בכל מקרה. ואולם, בתקנות בתי משפט לענינים מינהליים אומצה תפישה המבוססת על תחולתם השיורית של ההסדרים הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד1984- (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) על הליכים בפני בתי-המשפט לענינים מינהליים. כך, בתקנה 34 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים נקבע:

הוראות פרק ל' לתקנות סדר הדין האזרחי יחולו על ערעור לפי פרק זה, בשינוים המחויבים, אם אין בחוק ובתקנות אלה הוראה אחרת לענין הנדון, ואם אין בענין הנדון או בהקשרו דבר שאינו מתיישב עם הוראות החוק ותקנות אלה.

ראו והשוו גם לתקנות 2(ד), 20 ו28- לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים. בתחולה שיורית זו של תקנות סדר הדין האזרחי יש כדי להבטיח כי לא תיווצר לאקונה ביחס לסדרי-הדיון בפני בתי-המשפט לענינים מינהליים - שהוקמו אך לפני זמן קצר וטרם נתגבש ניסיון מספק בהפעלתם - וכי ההסדרים שנקבעו בתקנות בתי משפט לענינים מינהליים יהיו שלמים.

בפרק ל' לתקנות סדר הדין האזרחי, המפרט את סדרי-הדין בערעורים אזרחיים - ושאליו מפנה תקנה 34 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים - נקבעו, בין היתר, הוראות ביחס לסעד של עיכוב ביצוע. בתקנות 468-467 לתקנות סדר הדין האזרחי, הכלולות בפרק ל', נקבע:

467.בית המשפט או הרשם שנתן החלטה רשאי להורות על עיכוב ביצוע החלטתו עד להכרעה בערעור, או לתקופה קצרה מזו, אם הוגשה לו על כך בקשה בכל עת שלאחר ההחלטה ועד לגמר הדיון בערעור או בבקשת הרשות לערער, או עד תום המועד להגשתם, הכל לפי התאריך המאוחר יותר...

468.סירב בית המשפט או הרשם שנתן החלטה לעכב את ביצועה, רשאי בית המשפט שלערעור לצוות על העיכוב.

תקנות 468-467 לתקנות סדר הדין האזרחי פורשו באופן שרק סירובה של הערכאה הדיונית לעכב את ביצוע החלטתה, מאפשר לפנות לערכאת הערעור על-מנת שתורה על עיכוב ביצוע במקומה. ראו המ' 183/57 (ע"א 116/56) דגני נ' ווינגרטן (דגני) , פ"ד יא 1109; ב"ש 2/87 (ע"א 686/86) רובינשטיין נ' רובינשטיין , פ"ד מ(4) 713; בש"א 5/88 גורן נ' מחסני ערובה כלליים בע"מ , פ"ד מב(1) 755; יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי

(מהדורה שביעית, תשנ"ה), 863-862. מכך נגזר, כי על המבקש לעכב את ביצועה של החלטה להפנות תחילה את בקשתו אל בית-המשפט שההחלטה ניתנה על-ידיו.

כעולה מתקנה 34 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים, בהיעדר הוראה אחרת יחול ההסדר הקבוע בתקנות 468-467 לתקנות סדר הדין האזרחי גם ביחס להחלטות שניתנו על-ידי בתי-המשפט לענינים מינהליים. יוצא, כי תנאי להגשת בקשה לבית-משפט זה לעיכוב ביצועה של החלטה שניתנה על-ידי בית-משפט לענינים מינהליים הוא הוכחת פנייה מוקדמת בבקשה לעיכוב ביצוע לבית-המשפט, שההחלטה ניתנה על-ידיו.

במקרה שבפניי, המבקש לא פנה אל בית-המשפט המחוזי בנצרת בבקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין, ולפיכך יש לדחות את בקשתו.

בהערת אגב יוער, כי לנוכח לשון תקנה 43(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים, מתעוררת שאלה, אם אומנם יעכב בית-המשפט העליון את ביצועה של החלטה כאשר - כפי שהוא הדבר במקרה הנוכחי - טרם הוגש ערעור. אלא שבנסיבות העניין, ממילא אין נדרשת בפניי הכרעה בשאלה זו.

אשר-על-כן, הבקשה נדחית.