בש"מ 6891/04 אמינה עטאללה נ. שר הפנים

1.בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור מנהלי על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהלים מיום 29.1.04. לטענת המבקשים, המבקשת 1 אישה מבוגרת בת 73 שאינה בקו הבריאות ובאה כוחה התקשה לשוחח עימה על עצם הגשת הערעור המנהלי, ורק לאחרונה, משנתבהרה מחשבתה ומצבה הבריאותי התייצב ניתן היה לשוחח עימה ולהסדיר את הגשת הערעור. יתר על כן, המבקש 3 מתגורר ועובד בחו"ל ובשל אופי עבודתו במשמרות והבדלי השעות, רק לאחרונה נתאפשר לבא כוחו לשוחח ולהסדיר עימו את דבר הגשת הערעור. בשל הסיבה ההומניטארית שביסוד העתירה וכן בשל עוות הדין שנגרם למבקשים בשל התמשכות ההליכים בעניינם ,ללא הצדקה מצד המשיבים, מן הדין ומן הצדק להיענות לבקשתם. המשיבים בתגובתם מתנגדים לבקשה להארכת מועד וזאת נוכח משך הזמן הרב שחלף ולאור העובדה כי אין בנימוקי המערערים כדי להסביר מדוע לא פעלו עד כה. יחד עם זאת, עמדת המשיבים היא כי על המבקש 3 להגיש בקשה חדשה לאשרת כניסה, אשר תיבחן בהתאם לנסיבות העדכניות, לרבות קיומה של מניעה פלילית או ביטחונית.

2.לאחר עיון בבקשתם של המבקשים ובתגובת המשיבים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. המועד להגשת ערעור על פסקי דין בעתירות מנהליות ,לבית המשפט העליון, לפי תקנות בתי משפט לעניינים מנהלים (סדרי דין), התשס"א – 2001 הוא שלושים יום. הבקשה

שבפני הוגשה ביום 21.7.04, קרי בחלוף כחמישה חודשים מהמועד האחרון להגשת הערעור. לא מצאתי בנימוקי המבקשים עילה להארכת מועד, אין זה ברור כלל מהו מצבה הבריאותי של המבקשת 1 היות ולבקשה לא צורף כל תצהיר או תיעוד רפואי, כך גם הטענה שבא – כוחו של מבקש 3 לא הצליח ליצור איתו קשר כחמישה חודשים תמוהה בעיני. על כך יש להוסיף כי סיכוי הערעור אינם גבוהים. המדובר בערעור על עתירה כנגד החלטתו של שר הפנים שלא לאפשר למבקש 3, המתגורר בארצות הברית, להיכנס לישראל, בשל מניעה ביטחונית. לבסוף, נראה כי למשיבים התגבשה בחלוף חמשת החודשים "מעיין חסינות" ולמבקשים לא יגרם כל עוות דין נוכח נכונותם של המשיבים, כעולה מתגובתם לבקשה, לשקול מחדש בהתאם לנסיבות העדכניות את בקשתו של המבקש 3 לאשרת כניסה.

התוצאה היא כי הבקשה נדחית.