בש"מ 6958/12 עיריית חולון נ. רשות שדות התעופה בישראל ואח'

לפניי ערעור על החלטת כבוד הרשם ג' שני

(בר"ם 7310/10-כ"ב) מיום 3.9.2012 שבה דחה את בקשת המערערת להצטרף כצד להליך.

עניינו של ההליך העיקרי הוא בבקשת רשות ערעור שהגישו המשיבות 1-8 על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב (כבוד השופטת מ' אגמון גונן ) אשר הועברה לדיון לפני הרכב, על-פי החלטת כבוד השופט ע' פוגלמן מיום 7.2.2011. בפסק דינו, ביטל בית משפט קמא החלטות של ועדות ערר לפי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה ) בתביעות שהגישו המשיבים 9-15 לפיצויים עקב אישור תכנית מתאר ("פרוייקט נתב"ג 2000"). המערערת ציינה כי היא הגישה גם כן לוועדת הערר תביעה לפיצויים ובתחילה היא נדונה במאוחד עם תביעותיהם של המשיבים 9-15 אולם לאחר מכן הופרדו ההליכים בתביעות נוכח הצורך להכריע בשאלה האם עומדת לה זכות תביעה לפיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה. בעקבות פסק דינו של בית משפט זה מחודש יולי 2011, אשר הכריע בטענת סף זו, תביעתה הוחזרה לבירור לפני ועדת הערר.

ביום 22.7.2012 הגישה המערערת לבית המשפט בקשה להצטרף כצד להליך שבכאן, בציינה כי הן השאלות העקרוניות העומדות על הפרק, הן שיקולי יעילות והן ההשפעה הצפויה של ההכרעות בבקשה על תביעתה, מלמדים כי יש להורות על צירופה.

בהחלטתו קבע הרשם, בין היתר, כי יתכן שההכרעה שתינתן בהליך תשליך על תביעתה של המערערת. עם זאת, אין די בכך כדי להורות על צירופה בשלב זה, קל וחומר כאשר המערערת מבקשת להצטרף להליך זה לראשונה, לאחר שההליכים בשתי הערכאות שקדמו להגשת הבקשה נוהלו ללא מעורבותה. כן ציין הרשם כי יש ממש בטענת המשיבים בדבר השיהוי שבהגשת הבקשה; כי צירופה של המערערת אינו דרוש להכרעה בשאלות השנויות במחלוקת; וכי יכול שצירופה יכביד על ההליך ללא הצדקה מספקת.

בערעור שלפניי טוענת המערערת כי הרשם הסיק מסקנותיו על בסיס העובדות השגויות שאותן הציגה המשיבה 1 בתגובתה מבלי שהן נתמכו בתצהיר, וכן כי הנסיבות המתוארות בפסיקה עליה הסתמך הרשם בהחלטתו שונות מנסיבות המקרה דנן. נוסף על כך נטען כי השאלה האם להורות על צירופו של צד להליך מצויה בתחום שיקול דעתו של בית המשפט, ובמקרה זה הפגיעה במערערת אם לא תצורף תהא כבירה יותר מההכבדה העשויה להיגרם ליתר הצדדים ולבית המשפט. עוד מציינת המערערת כי אינטרס הציבור מורה אף הוא על צירופה, מכיוון שהיא אינה אדם פרטי אלא רשות ציבורית ומכאן שההכרעה בבקשה עשויה להשפיע על הציבור המקומי. המערערת מוסיפה כי יש להתחשב בכך שהכרעתו של בית המשפט המחוזי בטענת הסף מנעה ממנה להשמיע את טיעוניה לפני הערכאה הקודמת, ועוד היא טוענת כי יש לצרפה משיקולי יעילות ובהם איחוד הדיון בשאלות השנויות במחלוקת.

דין הערעור להידחות. תקנה 425 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 החלה בענייננו מכוח תקנה 34 לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א 2000, מקנה לבית המשפט של ערעור את הסמכות להורות על צירוף משיב שלא היה בעל דין (ראו גם בר"ם 10283/07 נור סטאר בע"מ נ' עמותת "פעולה ירוקה" (לא פורסם, 30.12.2007)). הפסיקה קבעה מספר כללים אשר ייבחנו בהקשר זה, כשמבקש הצירוף הוא הנושא בנטל הוכחתם: ראשית, האם הגורם נושא בקשת הצירוף עשוי להיפגע באופן ישיר מתוצאות ההכרעה במחלוקת מקום שבו לא יוחלט על הצירוף. שנית, ובהנחה שקיים סיכון כאמור, האם ראוי שתוצאות ההכרעה, כולן או חלקן, יכבלו את אותו אדם. כאשר התשובה לכך חיובית, יש לבחון האם שיקולי יעילות וסדר דיוני מצדיקים את הצירוף (ראו: בש"א 3973/91 אליהו חברה לביטוח נ' קרנית- קרן לפיצויי נפגעי תאונות דרכים , פ"ד מה(5) 457, 463 (1991); דנ"א 6407/01 ערוצי זהב ושות' נ' Tele Event LTD (לא פורסם, 7.8.2002); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 643-644 (2010)). במקרה שלפניי, צדק הרשם בהחלטתו שלא לאפשר למערערת להצטרף להליך. עובדת קיומה של זיקה בין תביעתה של המערערת ובין הבקשה שבכאן, גם אם מידתה רבה, ואיני מכריע בכך, אין בה די כדי להורות על צירופה, מכיוון שיש להביא בחשבון שיקולים נוספים ובמקרה זה שיקולי יעילות מטים את הכף שלא להיעתר לבקשתה. זאת, בשים לב בין היתר לכך שתביעתה של המערערת תלויה ועומדת, ובהתייחס לשלב המתקדם שבו נמצא ההליך שבכאן, לעומת השלב שבו נמצא בירור תביעתה, נראה לי כי צירופה תגרום להכבדה יתירה ולסרבול ההליך.

לפיכך, ואף אם תינתן הכרעה עקרונית בהליך, בנסיבות אלה אין הדבר מורה כי יש לצרף את המערערת, וזאת נוכח טענתה שלפיה במסגרת הדיון בוועדת הערר בתביעתה, הגיעו הצדדים להסכמה אשר קיבלה ביום 14.8.2012 תוקף של החלטה, כי תוצאות הדיונים בבקשה שלפניי יוחלו גם על תביעתה, בשינויים המחויבים.

פועל יוצא של כל האמור הוא שהחלטתו של הרשם תיוותר על כנה.

אשר על כן, הערעור נדחה.