החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

בש"מ 721/05 שי לוי נ. שקמונה ,חב' לשיקום הדיור בחיפה

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין אזרחי · הארכת מועד להגשת ערעורבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין במסגרת הליך מינהלי

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט דחה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין מינהלי שהוגשה 46 ימים לאחר מתן פסק הדין, במקום 30 ימים. נקבע כי טעות של באת הכוח בדבר משך המועד, בדין מושרש, אינה מהווה טעם מיוחד. בית המשפט הוסיף כי הערעור אינו מגלה טענות ראויות לבירור, וכי הטעם לדחיית העתירה בערכאה קודמת היה שיהוי. לא נפסקו הוצאות.

העובדות

פסק הדין בהליך מינהלי ניתן במעמד הצדדים ונקצבה לגביו תקופה של 30 ימים להגשת ערעור. באת כוח המבקש סברה כי עומדת לרשותה תקופה של 45 ימים, והבקשה הוגשה 46 ימים לאחר מתן פסק הדין. המשיבה התנגדה לארכה בשל התמשכות ההליכים, והמשיב 2 לא התנגד.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם טעות של באת כוח המבקש בחישוב המועד להגשת ערעור מהווה טעם מיוחד להארכת מועד?
  2. 2.האם יש להיענות לבקשת הארכה כאשר הערעור אינו מגלה טענות ראויות לבירור?

הלכות

  1. 1

    טעות בדין לגבי משך המועד להגשת ערעור, בדין מושרש שנקבע שנים קודם, אינה טעות סבירה או בלתי נמנעת באופן סביר המקימה טעם מיוחד להארכת מועד.

    ״במצב זה, הטעות בדין אינה טעות סבירה, או טעות בלתי נמנעת באופן סביר, היכולה להקים טעם מיוחד למתן ארכה.״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    מתן הארכת מועד מותנה בקיומו של טעם מיוחד, ובחינת הערעור המבוקש מראה כי אין בו טענות ראויות לבירור המצדיקות היענות.

    ״מתן הארכה המבוקשת מותנה בקיומו של טעם מיוחד למתן ארכה.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • הארכת מועד
  • טעם מיוחד
  • טעות בדין
  • ערעור
  • הליך מינהלי
  • שיהוי
  • התמשכות ההליכים

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בירושלים

בש"ם 721/05

- א'

בפני:

כבוד הרשם עודד שחם

המבקש:

שי לוי

נ ג ד

המשיבים:

1. שקמונה, חב'

לשיקום הדיור בחיפה

2. משרד הבינוי והשיכון

בקשה להארכת מועד להגשת ערעור

החלטה

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

פסק הדין נשוא הבקשה ניתן במעמד הצדדים ביום 5.12.04. המדובר בפסק דין שניתן בהליך מינהלי, אשר בדין קצובה תקופה של 30 ימים להגשתו. מן הבקשה נראה, כי באת כוח המבקש סברה כי עומדת לרשותה תקופה של 45 ימים לצורך הגשת ערעור, ובשל טעות זו, הוחמץ המועד. הבקשה שבפניי הוגשה ביום 20.1.05, היינו – 46 ימים לאחר מתן פסק הדין.

המשיב 2 אינו מתנגד לארכה המבוקשת. המשיבה 1 מתנגדת למתן הארכה, ומציינת את התמשכותם של ההליכים הנוגעים לעניין משך שנים ארוכות.

דין הבקשה להידחות. מתן הארכה המבוקשת מותנה בקיומו של טעם מיוחד למתן ארכה. טעותה של באת כוח המבקש בדין אינה עולה כדי טעם מיוחד כאמור. המדובר בדין מושרש, אשר נקבע לפני יותר מ – 4 שנים. במצב זה, הטעות בדין אינה טעות סבירה, או טעות בלתי נמנעת באופן סביר, היכולה להקים טעם מיוחד למתן ארכה. יש להוסיף, כי עיון בערעור שבדעת המבקש להגיש מעלה כי על פניו אין מדובר בהליך המגלה טענות ראויות לבירור במידה המצדיקה לשקול היענות לבקשת הארכה. יש להעיר, בהקשר זה, כי הטעם העיקרי שבגינו נדחתה עתירת המבקש בבית המשפט המחוזי היה שיהוי מצידו של המבקש. בהתחשב בכל אלה, ובהתמשכות ההליכים בעניינו של המבקש מזה שנים, מתחזקת מסקנתי אין מדובר בהליך המגלה טעם מיוחד למתן ארכה.

הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, לא אעשה צו להוצאות.

ניתנה היום, כ' באדר א' תשס"ה (1.3.2005).

עודד

שחם, שופט

ר

ש ם

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1טעות בדין לגבי משך המועד להגשת ערעור, בדין מושרש שנקבע שנים קודם, אינה טעות סבירה או בלתי נמנעת באופן סביר המקימה טעם מיוחד להארכת מועד.
  2. 2מתן הארכת מועד מותנה בקיומו של טעם מיוחד, ובחינת הערעור המבוקש מראה כי אין בו טענות ראויות לבירור המצדיקות היענות.