בש"מ 7341/05 עיישה אבו מסלח נ. ראש עיריית רחובות, מר שוקי פורר

1.בפני בקשה להארכת מועד. עניינו של ההליך בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב שלא ליתן צו המבטל צו שניתן על ידי הוטרינר העירוני ברחובות, והמורה למבקשת לפנות משטח השיפוט של העיר רחובות עדר אותו היא מחזיקה עשרות שנים. עם זאת, בית המשפט קבע כי הצו מטעם הוטרינר יושהה לשישה חודשים על מנת שהצדדים יוכלו למצוא פתרון חלופי נאות לבעיה. פסק הדין נשוא הערעור ניתן ביום 6.3.05, ואילו הבקשה הוגשה ביום 1.8.05.

2.המבקשת טוענת כי שגתה לחשוב, בשל מכשולי שפה, כי ששת החודשים האמורים עומדים לה גם לצורך הגשת ערעור. הטעות אף לא התבררה במשך זמן מה בשל מותו של העותר המקורי, בעלה של המבקשת דנן, ותקופת האבל בעקבות כך. המבקשת טוענת כי רק לאחרונה, עת יצרה קשר עם משרד עורך הדין המיצגה כעת, נתגלתה הטעות. המבקשת טוענת כי אי קבלת בקשתה משמעה מתן תוקף לתוכניתה של עריית רחובות לאורבניזציה מלאה של העיר ולנישול כל הבדואים הכפריים מאדמות שבאזור שיפוטה, פגיעה במרקם ובאופי חייה של קהילה זו, ובמקרה הספציפי אף חיסול מקור פרנסת המבקשת ומשפחתה. המבקשת טוענת עוד כי בשל חשיבות ההליך סיכוייו גבוהים, שכן חוק העזר העירוני נוגד במקרה דנן את השוויון וכן זכויות אדם כגון זכות הקניין, חופש העיסוק, ואף הזכות לזהות התרבותית החברתית. עוד נטען כי המשיבים לא הסתמכו על פסק הדין ולא שינו מצב לרעה על בסיסו, שכן המשיבים לא יזמו כל הסדר או הליך לפינוי העדר. לבסוף מבוקש כי תינתן "ארכת חסד", בנסיבות ההומניטאריות המיוחדות של ההליך.

3.המשיבים מס' 1 ו-2 מתנגדים לבקשה. לטענתם, המבקשת לא עשתה דבר לשינוי המצב במשך כל תקופת הארכה. עוד נטען כי מדובר באיחור ניכר בלא טעם של ממש. סיכויי ההליך אינם ממשיים. נטען כי המבקשת לא הוכיחה כי אין מדובר בנישול משפחת המבקשת אלא רק בהרחקת בעלי החיים. בית המשפט קמא ערך ברור מקיף של כל האינטרסים הנוגעים בדבר, ולפיכך אין מקום כעת לכל טענה בדבר הנזק הנובע מהחלטת המשיבים. המשיבה מס' 3 טענה כי היא אינה משיבה נכונה להליך, ולפיכך יש למוחקה מן התיק. בנסיבות אלה, לא הגיבה משיבה זו לגופו של עניין.

4.לאחר בחינת הבקשה וטענות הצדדים נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל. המבקשת מעלה מספר טעמים ממשיים להארכת המועד, כגון תקופת אבל ובעיית תקשורת ושפה. הגם שטעמים אלה עשויים שלא להספיק במקרים אחרים, הרי שבמקרה דנן, בו מדובר בפגיעה חמורה באורח החיים ובפרנסה, מן הראוי שיישמעו. מסקנה דומה עולה נוכח פסק דינו של בית המשפט קמא שהצביע על הבעתיות במצב שנוצר. משעה שהמשיבים עצמם מודים כי המבקשת לא תוכל לבצע את השינויים הנדרשים על ידם בשל עלויותיהם הגבוהות, טענתם כאילו אין מדובר בכריתת מטה לחמה של המבקשת אינה יכולה להישמע. המשיבים אף לא הוכיחו כי הסתמכו על פסק הדין, אלא טענו כי המבקשת עצמה לא הסתמכה עליו ולא עשתה דבר לשינוי המצב. בנסיבות מיוחדות אלה, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל, וכך אני מורה. יחד עם זאת, מחדלה של המבקשת גרם למשיבים הוצאות בגין הליך זה ואשר על כן אני קובע כי המבקשת תשא בשכר טרחת המשיבים 1-2 בסך של 2,500 ₪. סכום זה ישא ריבית והצמדה כדין מיום ההחלטה ועד התשלום בפועל. בקשתה של המשיבה מס' 3 מתקבלת אף היא. משיבה זו תימחק מן ההליך שבכותרת. החלטה זו תתוייק בתיקי השופטים אשר יישבו בדין.