פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"ם
7409/12 - א'
לפני:
כבוד הרשם גיא שני
המבקשת:
גזית גילה
נ ג ד
המשיבות:
1. ועדת המשנה של המועצה הארצית לתכנון
ובניה
2. הועדה המחוזית לתכנון ובניה
3. ועדת המשנה הנקודתית
4. מועצה איזורית חוף השרון הועדה מקומית לתכנון
ובניה
לשנות מועד הגשה
החלטה
לפניי בקשה להארכת המועד להגשת ערעור על פסק-דין של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב-יפו, מיום 18.7.2012. בפסק הדין נדחתה עתירה נגד סירובם של גופי התכנון לאשר תכנית שיזמה המבקשת שנועדה להכשיר (בדיעבד) את פעילותו של בית קפה. המדינה מתנגדת לבקשה, והתנגדותה – בדין יסודה. ראשית , הבקשה אינה נתמכת בתצהיר ואין בה פירוט הולם המבסס "טעם מיוחד" כנדרש בדין. שנית , הנימוק המונח ביסוד הבקשה, שלפיו נפלה "שגגה משפטית" אצל בא-כוח המבקשת, אינו יכול לסייע לה. אמת, המועד להגשת ערעור על פסק-דין של בית משפט לעניינים מנהליים קצר יותר מהמועד הרגיל שחל בהליכי ערעור אזרחיים, אך לא מדובר בדין חדש וכפי שפסק כבוד הנשיא גרוניס, " הדין בנושא זה אמור להיות ידוע וברור זה שנים לא מעטות" (בש"ם 2691/09 שוורץ נ' משרד הביטחון – מדינת ישראל (לא פורסם, 19.5.2009)).
אכן, המועדים הקבועים בתקנות הם בגדר "דין מושרש" (בש"ם 8913/06 זרמי נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה – השומרון (לא פורסם, 20.2.2007)), וככלל, טעות בעניין זה לא תיחשב "טעם מיוחד", זאת בפרט במקום שבו – כבענייננו – יוזם ההליך מיוצג על-ידי עורך דין. עוד אוסיף כי בענייננו אין ספק שאפשר היה בנקל להימנע מן הטעות הנטענת. לבסוף אדגיש כי גם הטענה הכללית בדבר "עובי היריעה" ו"עומס משרדי" אינה יכולה להיחשב "טעם מיוחד", בפרט כשהבקשה הוגשה לאחר תום המועד הקצוב בדין (ולא מיותר להזכיר כי מדובר בפסק-דין שניתן ביום 18.7.2012, והומצא לבא-כוח המבקשת בסמוך לאחר מכן).
סוף דבר, הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיבות 3-1 בסך של 3,000 ₪.
ניתנה היום, יב' חשון תשע"ג (28.10.2012).
גיא שני
ר ש ם