בש"מ 7454/06 מוסדות בית הכנסת ישיבה וכולל אבן החיים נ. הועדה המקומית לתכנ

לפני בקשה למתן ארכה להגשת בקשת רשות לערער.

1.ההליך נסוב על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה אשר במסגרתו נדחה ערעורו של המבקשים על החלטת המשיבה 1, הועדה המקומית לתכנון ולבניה "שומרון" (להלן: המשיבה) לדחות את בקשתם לקבל היתר בניה. פסק הדין ניתן ביום 7.6.06 ובשוליו נכתב כי "נמסרה הודעה טלפונית לבאי כוח הצדדים על דבר פרסום פסק הדין והם יוכלו לקרוא את פסק הדין באינטרנט". הבקשה שלפני הוגשה ביום 13.9.06 . לטענת ב"כ המבקשים, בעת מתן פסק הדין ועד ליום 21.6.06 שהה המבקש 2 (להלן: המבקש) במקסיקו ועם שובו מסר לו בא כוחו על מתן פסק הדין. לטענת המבקש, מאחר שלא הגיע לידיו העתק מפסק הדין, הוא טעה לחשוב כי לא החל מרוץ הימים להגשת ערעור ולא ידע כי עצם הדבר שפסק הדין פורסם באתר הרשת של בית המשפט החל את מניין הזמן להגשת הערעור. לטענת ב"כ המבקש, מדובר בטעות שבדין אשר נעשתה בתום לב המהווה "טעם מיוחד" להארכת מועד". המשיבה 1 מתנגדת לבקשה. המשיבה 2 הותירה את ההכרעה בבקשה לשיקול דעת בית המשפט.

2.על מנת להיעתר לבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות לערער נדרש "טעם מיוחד" (ראו: תקנה 38 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000). האיחור בהגשת ההליך הינו ניכר. לפי פרוטוקול הדיון שנערך בבית משפט קמא ביום 8.5.06 הודע לצדדים כי פסק הדין יתפרסם באינטרנט וכי הודעה בטלפון תינתן על כך לצדדים. אין מחלוקת כי באי כוח הצדדים יודעו מראש על מתן פסק הדין על ידי בית המשפט קמא יום לפני שניתן. כאמור, לפיכך, בא כוחו של המבקש ידע או יכול היה לדעת את תוכנו של פסק הדין כבר ביום 7.7.06. במצב דברים זה, עולה השאלה האם ידעתו של ב"כ המבקש לפיו פסק הדין יופיע באתר בית המשפט באינטרנט שקולה כל המצאה כדין של פסק הדין. בנסיבות העניין, איני נדרשת לבחון שאלה זו, שכן מהודעת המשיבה 1 מיום 7.12.06 עולה כי ממילא היא עצמה המציאה את פסק הדין כדין לב"כ המבקשים באמצעות הפקסימיליה ביום 8.6.06 בהתאם לכללים הקבועים בתקנה 497א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (ראו תקנה 35 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 המחילות את הוראות פרק ל"ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, על המצאת כתבי בי-דין, בשינויים המחויבים). להודעה צורפה אסמכתא מתאימה. בנסיבות אלה, נותר לבחון האם קיים טעם מיוחד המצדיק את האיחור שחל בהגשת ההליך. תשובתי לכך שלילית. משהסתבר כי פסק הדין הומצא לב"כ המערערים כדין באמצעות הפקסימיליה, ממילא נשמטת הטענה כאילו דרך פרסומו של פסק הדין גרמה למבקש לטעות בכל הנוגע לתחילת מניין מרוץ הימים להגשת הליך ערעורי. אוסיף, שגם אם אניח כי לא ניתן היה לעדכן את המבקש בנוגע לתוכנו של פסק הדין עקב שהותו בחו"ל, הרי לפי האמור בבקשה, עם שובו מסר לו על כך בא כוחו בתוך המועד שנקבע בדין להגשת ההליך, ואם סבר המבקש שעקב המועד בו עודכן בנוגע לתוצאת פסק הדין נדרשת לו ארכה על מנת לשקול את צעדיו היה עליו להגיש בקשה מתאימה במועד.

התוצאה היא, שהבקשה נדחית. המבקש ישא בהוצאת המשיבה 1 בסך כולל של 1,000 ₪ אשר ישאו הפרשי ריבית והצמדה מעת המצאת החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל.