פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"ם
7679/10 - א'
בפני:
כבוד הרשמת דנה כהן-לקח
המבקשים:
1. גילון בק
2. אדוה בק
נ ג ד
המשיבות:
1. ועדת ערר מחוזית
2. הועדה המקומית לתכנון ולבניה השומרון
3. חקלאי גבעת עדה אגודה שיתופית בע"מ
בקשה להארכת מועד
החלטה
לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק-דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים. בפסק-הדין נדחתה עתירת המערערים כנגד החלטתה של ועדת הערר המחוזית, אשר דחתה ערר על החלטת הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה שלא ליתן למערערים היתר בנייה בשטח המצוי בגבעת עדה. המבקשים עותרים לקבלת אורכה להגשת ערעור על פסק-הדין האמור, ואילו המשיבות מתנגדות לבקשה. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר שבתיק, ראיתי להיעתר לבקשה להארכת מועד, אולם להתנותה בתשלום הוצאות בשיעור הולם.
כידוע, בהתאם לתקנה 33 לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 (להלן: תקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים ), המועד להגשת ערעור על פסק-דין של בית המשפט לעניינים מנהליים הוא 30 ימים.
בהתחשב בכך שפסק-הדין של בית-המשפט לעניינים מנהליים הומצא לבאת-כוח המבקשים ביום 25.8.2010, ובהתחשב בפגרת הקיץ ובפגרת חג הסוכות, הרי המועד האחרון להגשת הערעור חל ביום 10.10.2010. הבקשה שלפניי הוגשה ביום 20.10.2010, קרי- באיחור של 10 ימים. המדובר באיחור שאינו זניח, ועל המבקשים הנטל להוכיח "טעם מיוחד" להצדקתו (ראו: תקנה 38 לתקנות הנ"ל). ברגיל, "טעם מיוחד" כאמור עניינו בנסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל-הדין או בא-כוחו, ואינן בתחום צפייתם.
בנסיבות המקרה דנן, ספק רב אם המבקשים הרימו את הנטל כנדרש: ראשית , המבקשים טענו כי האיחור בהגשת ההליך נבע מרצונם להיוועץ עם גורמי מקצוע ועורכי-דין נוספים. ככלל, בטענה זו אין כדי להוות "טעם מיוחד" – בבחינת אילוץ חיצוני שאינו בשליטת בעל-הדין. כך במיוחד, בהתחשב בעובדה שהטענה הועלתה באופן כללי בלבד, ללא כל פירוט בדבר מועדי הפנייה לגורמים השונים, שנותרו בגדר גורמים עלוּמים. שנית , טענת המבקשים בדבר טעות שבדין אף היא אינה מהווה "טעם מיוחד", שהרי כבר נקבע בפסיקתו של בית-משפט זה כי המועדים הקבועים בתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים הם בבחינת דין ידוע, ברור ומושרש (ראו: בש"ם 9171/08 שורץ נ' משרד הביטחון- מדינת ישראל (לא פורסם, 19.5.2009)). יוער כי הטענה בדבר טעות שבדין לא הוזכרה בבקשה להארכת מועד, אלא רק בבקשה המאוחרת מיום 15.11.2010, ואף בכך יש כדי לפגום בכוחה של הטענה האמורה. שלישית , המבקשים, שהיו מיוצגים בהליך דלמטה, לא נתנו כל הסבר מדוע השתהו בהגשת הבקשה להארכת מועד ומדוע הבקשה לא הוגשה בתוך המועד קבוע לכך בדין. עוד אין הסבר מדוע המבקשים זקוקים לאורכה בת 30 ימים נוספים להגשת הערעור, בהתחשב באיחור בהגשת ההליך.
בהתחשב במכלול הטעמים האמורים, אודה כי התקשתי להשתכנע כי האיחור בהגשת ההליך היה מוצדק. יחד עם זאת, בשלב מקדמי זה, אינני יכולה לשלול כי ההליך מעורר שאלות הראויות להתברר (זאת, בלא לקבוע מסמרות בדבר סיכוייו להתקבל). זאת ועוד; אין טענה מבוססת בדבר הסתמכות ממשית של המשיבות על סופיות ההליך. בנסיבות אלה, אני רואה לקבוע כדלקמן:
א.
המבקשים יהיו רשאים להגיש את ערעורם תוך 10 ימים מעת המצאת החלטה זו. המבקשים יציינו את דבר האורכה בפתח הודעת הערעור ויצרפו אליה את החלטתי. יוער כי לא נעלמה בעיניי הבקשה המוסכמת מיום 15.11.2010. עם זאת, נוכח הטעמים שפורטו לעיל, והזמן שחלף מאז המועד האחרון הקבוע בדין להגשת הערעור, אינני סבורה כי יש מקום לאורכה בת 30 ימים נוספים להגשת הערעור.
ב.
תנאי לקבלת ההליך לרישום יהיה הצגת אישור כי המבקשים שילמו למשיבות הוצאות בגין הטורח וההכבדה שהיו כרוכים בהליך שלפניי בסך 3,000 ₪ כל אחת .
המזכירות תדאג לתיוק החלטתי זו בתיקי השופטים שיישבו בדין אם ייפתח ההליך. החלטה זו תומצא לצדדים באמצעות הפקסימיליה.
ניתנה היום, ט"ז בכסלו
תשע"א (23.11.2010).
דנה כהן-לקח, שופטת
ר ש מ ת