בש"מ 7714/13 נהון אליעזר יצחק ו- 85 אח' נ. אריה חורוזובסקי ו-13 אח'

לפניי ערעור על החלטתה של כבוד הרשמת ל' בנמלך (עע"ם 3055/13-א') מיום 27.10.2013 בה דחתה את בקשת המערערים להצטרף כמשיבים לערעור שהגישו המשיבים 2-5.

1.

המשיבים 1, תושבי העיר בני ברק, הגישו עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב יפו שעניינה בביטול היתרי בניה להקמת מתקנים לאספקת חשמל שלא באמצעות חברת החשמל. בפסק דינו מיום 19.3.2013 קיבל בית המשפט את העתירה בחלקה והורה על ביטולם של שני היתרי בנייה שהוצאו כאמור. המשיבים 2-5: עיריית בני ברק, בעלי תפקיד בה וכן הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה בני ברק לא השלימו עם פסק הדין ובחודש אפריל 2013 ערערו עליו לבית משפט זה. להשלמת התמונה אציין כי המשיבים 1 הגישו אף הם ערעור שהופנה כלפי רכיב אחר בפסק הדין (עע"ם 4476/13). בשלב זה נקבעו שני ההליכים העיקריים לדיון ביום 24.3.2014, בצוותא עם ערעור נוסף שאינו מענייננו כאן.

2.

להשלמת התמונה יצוין כי בהליך קודם שהתנהל בעניין היתרים לבניית הגנראטורים (ראו עת"ם 1870/07 קליין נ' ראש עיריית בני ברק (1.5.2008) (להלן: עניין קליין )) ביקשה קבוצת תושבים המונה 40 משתמשים בחשמל בהן חלק מהמערערים שלפניי, להצטרף כצד לעתירה. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, אלא שבהחלטתו של בית משפט זה מיום 29.1.2008 שניתנה בבקשת רשות ערעור שהוגשה על ההחלטה (בר"ם 198/08) (להלן: ההחלטה בבר"ם 198/08 ) קבע בית משפט זה כי אלה יצורפו כצד ועוד צוין בהחלטה, כי הדבר אינו מלמד שהיה צורך לצרפם כצד להליך מלכתחילה.

3.

המערערים שלפניי הם קבוצה המונה כ- 80 משפחות לערך המתגוררות בעיר בני ברק התומכים בהקמת הגנראטורים, המשמשים לטענתם "קבוצה גדולה של ציבור שומר שבת ומצוות בעיר בני ברק". לאחר הגשת ההליך העיקרי, הגישו המערערים בקשה להצטרף כמשיבים לו. המשיבים 5-2 הסכימו לבקשה, המשיבים 1 התנגדו לבקשה והמשיבים 8-6 הותירו את הבקשה לשיקול דעת בית המשפט, בהסתייגות המשיבות 7-6 שלא לאפשר הרחבת חזית.

4.

בהחלטתה מיום 27.10.2013 דחתה הרשמת את הבקשה. תחילה קבעה הרשמת כי הואיל והמערערים מעוניינים להשתמש בגנראטורים, ניכר כי הם צפויים להיפגע מתוצאות ההליך העיקרי וכן כי מהותו של ההליך עשויה להשליך על תושבי העיר שעמם הם נמנים. הרשמת ציינה כי ענייננו בשאלה האם שיקולי יעילות וסדר דיוני מובילים לצירוף המערערים, אלא שההחלטה בבר"ם 198/08 אין משמעה כי על המערערים להצטרף להליך דנן כיוון שבקשת הצירוף שם הוגשה בתחילה לבית המשפט קמא. הרשמת הדגישה, כי המערערים לא טענו במפורש כי הם לא ידעו על אודות ההליך ותחת זאת הסתפקו בכך שהמשיבים 1 לא הוכיחו את ידיעתם, וזאת בהינתן שנטל ההוכחה לצרפם כעת מוטל עליהם. הרשמת הוסיפה שהמערערים לא הסבירו האם טענותיהם שונות מטענות המשיבים 2-5. בנוסף קבעה הרשמת שהמערערים לא פירטו מהי מידת הזהות בין הקבוצה שצורפה על פי ההחלטה בבר"ם 198/08 לזו המבקשת להצטרף כעת. אשר לטענת המערערים כי הם מהווים "חלק מציבור גדול המונה מאות משפחות", קבעה הרשמת כי משפחות רבות אחרות לא תוכלנה להשמיע את קולן וכי יהיה קושי לאתרן. הרשמת הוסיפה שערעורים על החלטות של בתי המשפט לעניינים מנהליים נושאים אופי עקרוני ציבורי ועשויים להשפיע על קבוצה גדולה, ולכן המעוניין להצטרף לערעור נדרש להראות טעם לצירופו, וכי בנסיבות שלפנינו המערערים לא הוכיחו מדוע דווקא הם אלה שישמשו פה לנפגעים הפוטנציאליים ומדוע לא לצרף תושבים נוספים המתגוררים בעיר.

5.

בערעור שלפניי טוענים המערערים כי הרשמת דחתה את בקשתם בהסתמך על בסיס קריטריון היעילות והסדר דיוני, חלף עריכת איזון בין כלל התנאים על רקע נסיבות העניין. לעניין זה מציינים המערערים שהיה על המשיבים 1 לצרפם נוכח ההחלטה בבר"ם 198/08 ומוסיפים כי התנאי שלפיו נדחתה בקשתם הוכר כ"פחות מהותי" מהשניים האחרים. המערערים מוסיפים כי לא נטען שהם בחרו במודע שלא להצטרף כצד להליך בבית המשפט המחוזי וכן כי צירופם כצד לערעור לא יביא להרחבת חזית, אלא להשמעת קולם ולייעול הדיון. המערערים מוסיפים כי טענותיהם של המשיבים 2-5 אינן מקיפות את עמדתם בהליך ולכן אם יצורפו תוצג בפני בית המשפט התמונה המלאה. עוד צוין כי "40 המשפחות שהיו צד לעתירה הקודמת הן חלק מציבור גדול המונה מאות משפחות שחלקן ביקשו להצטרף להליך הערעור דכאן". וכי עד כה לא פנו משפחות נוספות בבקשה לצרפם כצד לערעור ולכן הם "משמשים פה" לכל הנפגעים הפוטנציאליים. לפיכך עותרים המערערים לצרפם ולחלופין להעביר את הדיון בשאלה להרכב שידון בהליך העיקרי.

6.

המשיבים 1 מתנגדים לערעור בציינם כי המערערים ידעו על קיומו של ההליך העיקרי אך בחרו להמתין עד לתוצאת ההליך בבית המשפט המחוזי וכי לא ערערו על פסק הדין בעניין קליין. המשיבים 1 מדגישים כי בהחלטה בבר"ם 198/08 צוין במפורש כי לא הוטלה על המשיבים שם חובה לצרף את המערערים שם מלכתחילה כצד להליך. המשיבים 1 מוסיפים כי המערערים לא הוכיחו כיצד הם צפויים להינזק מתוצאות ההליך, מה יהיה שיעור הפגיעה והאם קיימות בפניהם חלופות לצריכת החשמל. המשיבים 1 מוסיפים כי התנאי שעניינו בשיקולי יעילות הדיון, משמש מרכיב עיקרי בבחינה: צירוף המערערים בשלב זה יוביל להרחבת חזית בהליך העיקרי ויעכב עוד יותר את ההכרעה בפרשה הנמשכת זה שש שנים, המתמצית ברצון תושבי העיר להגן על עצמם מפני הקמת חוות הגנראטורים המסכנת את בריאותם. נטען כי אם תינתן רשות להצטרף, ייפתח הפתח להגשת בקשות נוספות שיידחו עוד ועוד את בירור ההליך. המשיבים 1 מוסיפים כי המשיבים 2-5 הסכימו לבקשת ההצטרפות מכיוון שהדבר מסייע להם להרחיב את חזית הטענות בהליך בעיקרי.

7.

בתשובתם לתגובת המשיבים 1, טוענים המערערים כי הם מסכימים לטענת המשיבים 1 לפיה על הרשויות לפעול להכנת תכנית מסודרת להקמת חוות הגנראטורים, וכי השימוש בגנראטורים הוא צורך קיומי עבורם. המערערים מוסיפים כי לא נדרשו לערעור על עניין קליין כיוון שלאחר פסק הדין ניתנו ההיתרים וכי עניין קליין התבסס על מערכת עובדתית שונה מההליך כאן. המערערים מוסיפים כי המשיבים 1 לא חולקים על טענתם שלפיה אם התקיימו שני התנאים הראשונים ב"מבחן המשולש" לצירוף הצדדים אין להידרש לתנאי השלישי שעניינו שיקולי היעילות הדיונית. המערערים מוסיפים כי המשיבים 1 "הכבידו" על היעילות הדיונית בכך שביקשו להקדים את מועד הדיון שנקבע במקור לערעורם. המערערים מציינים כי המשיבים 1 לא התייחסו לאפשרות להעברת שאלת צירופם למותב שידון בערעור.

8.

המשיבים 2-5 תומכים בערעור בציינם כי ראוי ליתן למערערים את הזכות להשמיע טענותיהם. המשיבים 6-7 הותירו את ההכרעה בערעור לשיקול דעת בית המשפט בתנאי שלא תתאפשר הרחבת חזית. המשיבה 8 הותירה את ההכרעה בערעור לשיקול דעת בית המשפט.

9.

לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בתגובות ובתשובה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. ההחלטה אם לצרף משיב כצד לערעור היא החלטה שבשיקול דעת (ראו רע"א 5267/09 H.Lundbeck A S

נ' אוניפארם בע"מ , פיסקה 57 (15.3.2010)) בענייננו פעלה הרשמת בגדרי שיקול דעתה ולכן איני רואה להתערב בהחלטתה. לגוף העניין אציין כי אכן, תקנה 6(א) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א -2000 קובעת כי המשיבים לעתירה יהיו הרשות המנהלית שנגד החלטתה מכוונת העתירה, כל רשות אחרת הנוגעת בדבר וכך גם "כל מי שעלול להיפגע מן העתירה". אלא שבנסיבות המקרה הקונקרטיות שלפניי, המערערים פנו לראשונה בבקשתם להצטרף כצד לערכאת הערעור חלף הפניה לערכאה הדיונית קודם לכן. המערערים תולים את האחריות לאי צירופם במשיבים 1, באומרם כי היה עליהם לפעול לצירופם נוכח ההחלטה בבר"ם 198/08. בנסיבות המקרה דנן קיים קושי לקבל את טענת המערערים כיוון שאלה לא הוכיחו כי לא ידעו על קיומו של ההליך בבית המשפט המחוזי ולא הסבירו מדוע פנו רק בשלב זה לערכאת הערעור בבקשה לצרפם (וראו בש"א 6287/13 ניו אימג' השקעות (ישראל) בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ

(29.10.2013)). בנוסף לכך, המערערים לא הבהירו מדוע דווקא הם מייצגים את כל אותם נפגעים פוטנציאליים מפסק הדין העומד במוקד הערעור העיקרי, בהינתן שההכרעה בו, בדומה להליכים מנהליים רבים, עשויה להשפיע על קבוצה רחבה של תושבים מאלה המבקשים להצטרף, המשתמשים בענייננו בשירותי החשמל החלופיים. נוכח כל האמור, בנסיבות הללו איני רואה להיעתר לערעור.

אשר על כן, הערעור נדחה, ללא צו להוצאות.