בש"מ 7779/13 בנימין מנפרד נ. המועצה המקומית ראש פינה

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטה של כבוד הרשמת בנמלך מיום 9.6.2013, שבה נדחתה בקשתו של המבקש להארכת מועד להגשת הליך של בקשת רשות ערעור.

כבוד הרשמת דחתה את הבקשה להארכת מועד בציינה בין היתר את משך האיחור (כחודשיים ומחצה), ואת העובדה כי "אף אם נקבל את הטענה כי בשל מצבו הרפואי של המבקש לא יכול היה בא-כוחו להיפגש עימו ולו לפגישה קצרה לצורך תיאום הגשת ההליך – טענה שספק אם די במסמכים שצורפו כדי להוכיחה – הרי שאין בכך כדי ליתן מענה לשאלה מדוע לא הוגשה הבקשה להארכת מועד בתוך המועד הקבוע בדין להגשת בקשת רשות הערעור, בין אם על ידי בא-כוחו של המבקש אשר ייצג אותו גם בבית המשפט קמא ובין אם על ידי מי מבני משפחתו...".

המבקש הגיש "בקשה לעיון חוזר" וכבוד הרשמת דחתה את הבקשה בהחלטתה מיום 25.8.2013.

ביום 14.11.2013 הוגשה הבקשה שלפניי.

דין הבקשה להידחות. עיון בבקשה הלאקונית שלפניי אינו מצביע, כלל וכלל, על "טעם מיוחד" למתן הארכה המבוקשת. ברי כי אם סבר המבקש, שכזכור מיוצג על-ידי עורך-דין, כי טעתה כבוד הרשמת בנמלך בהחלטתה מיום 9.6.2013, היה עליו למהר ולהגיש – בתוך המועד הקבוע בדין – ערעור על החלטתה. כך בוודאי בשים לב לאמור בהחלטה עצמה. המבקש בחר להגיש "בקשה לעיון חוזר", וכפי שנפסק פעמים רבות, צעד זה אינו יכול להקנות לו יתרונות דיוניים וליתן לו ארכה להגשת ערעור על ההחלטה המקורית. בפועל, רק לאחר שחלפו למעלה מחמישה חודשים

מאז שהחליטה כבוד הרשמת לדחות את בקשתו של המבקש להארכת מועד, פנה הוא בבקשה שלפניי, ואין זאת אלא שהמבקש (בהיותו מיוצג) מתנהל בדרך של איחורים-על-איחורים. אדגיש, כי המבקש בוודאי אינו יכול להיבנות כעת מטענה באשר למצב הרפואי, ובלי לחזור על דבריה של כבוד הרשמת בנמלך, אוסיף רק כי משבחר להגיש הליך של "בקשה לעיון חוזר" במקום הליך של ערעור, אין לו להלין אלא על עצמו. בשולי הדברים ומעבר לצריך אציין כי אף לאחר שניתנה החלטתה של כבוד הרשמת ב"בקשה לעיון חוזר", התמהמה המבקש עוד פרק-זמן ארוך עד שהגיש את הבקשה שלפניי.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה – אין צו להוצאות.