בש"מ 7792/08 הוריזן גולד השקעות ופיתוח (1998) בע"מ נ. הועדה המחוזית לתכנו

1.

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור. הבקשה נסבה על פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים. בפסק הדין התקבלה חלקית עתירה שהגישו המבקשים נגד החלטה של משיבה 1, הוועדה המחוזית לתכנון ובניה ירושלים (להלן – הוועדה המחוזית ) לאשר בתנאים תב"ע מקומית שיזמו המבקשים. בפסק הדין דחה בית המשפט לעניינים מינהליים את טענת המבקשים כי יש פסול בהסתמכות הוועדה המחוזית על מדיניות כללית גם כאשר זו אינה מעוגנת בתכניות מאושרות או בהנחיות מינהליות כלליות. כן נפסק כי שיקולי הוועדה בקובעה את גובה הבניין -

לפיהם אין לפרוץ את גובה הבניינים המקובל בשכונה - הם שיקולי לגיטימיים. הוא הדין לגבי השיקול שנשקל בקשר למרפסות הזיזיות, לפיו בעליהן נוטים לסגור אותן שלא כדין באופן הפוגע בחזותו האחידה של המבנה. יחד עם זאת, קיבל בית המשפט את טענת המבקשים כי הוועדה המחוזית לא הייתה רשאית להסתמך על חריגות בנייה של הבניין הסמוך לבניין של המבקשים, כשיקול המונע אישור התב"ע כפי שהוגשה (הן לעניין מספר הקומות והן בנוגע למרפסות הזיזיות). על רקע זה קיבל בית המשפט את העתירה בחלקה והורה על החזרת הדיון בתכנית לוועדה המחוזית, על מנת שזו תחזור ותשקול, בהתאם להנחיות בפסק הדין, את מספר הקומות המאושרות בבניין ואת התניית אישורה של התכנית בביטול המרפסות הזיזיות.

2.

פסק הדין ניתן ביום 20.8.2008. הבקשה שלפניי הוגשה ביום 14.9.2008 ונתבקשה בה ארכה להגשת ערעור עד ליום 31.12.2008. על פי האמור בבקשה, המבקשים סבורים כי נפלו טעויות בפסק הדין, אך משהוחזרה התוכנית לדיון חוזר בוועדה המחוזית, נכון יהיה לאפשר למצות את הליך הדיון החוזר קודם להגשת ערעור על פסק הדין. בהתקיים הליך של דיון חוזר הוגן סבורים המבקשים כי קיים סיכוי רב כי הוועדה המחוזית תשנה את החלטותיה ותאשר את התכנית ללא ההתנאות והמגבלות שנקבעו על ידה, ובכך עשוי להתייתר הצורך בהגשת הערעור. הבקשה היא אפוא להאריך את המועד בשלושה חודשים מעבר למועד הקבוע בחוק, על מנת לאפשר לוועדה המחוזית לקיים דיון חוזר בתכנית בנין העיר 6976ג' בהתאם להנחיותיו של בית המשפט לעניינים מינהלים, קודם שיוחלט באם יש מקום להגשת הערעור, כולו או מקצתו.

3.

משיבה 1 הודיעה כי אינה רואה מקום לדחות את המועד להגשת הערעור. היא מציינת כי מדובר בדחייה למועד בלתי ידוע שאינו תחום מראש בזמן, מה גם שאין וודאות כי הדיון בוועדה המחוזית, גם אם זו תחליט לשנות את עמדתה, ייתר את הצורך בהגשת ערעור. משיבה 1 סבורה כי יש מקום להגשת הערעור במועדו, על מנת להבהיר במסגרת לוחות הזמנים הקבועים בחוק מהי יריעת המחלוקת המלאה.

4.

גם משיבים 9-3 הודיעו בתגובה כי הם סבורים כי אין צידוק ואין טעם בהארכת המועד. לטענתם, הדיון בוועדה המחוזית לא יעלה ולא יוסיף דבר. לשיטתם, אפילו יצאו המבקשים מרוצים מההחלטה החדשה של הוועדה המחוזית, עדיין יישארו נושאים שבית המשפט המחוזי לא קיבל בהם את עמדתם, כך שהגשת הערעור עדיין תעמוד על הפרק. אם תידחה בקשתם בוועדה המחוזית, תעמוד בפני המבקשים השאלה אם להגיש עתירה מינהלית לבית המשפט לעניינים מינהליים. משיבים 9-3 מדגישים כי החלטת הוועדה המחוזית אינה יכולה להיות נושא לפני בית המשפט העליון ועל כן אין הגיון בבקשה להארכת המועד.

5.

בדיון לפניי ביום 17.11.2008 חזרו והביעו המשיבים את התנגדותם להארכת המועד להגשת ערעור עד לאחר שתתקבל החלטה בוועדה המחוזית. במהלך הדיון התברר כי הדיון בוועדה, שהיה קבוע ליום 18.11.2008, נדחה לבקשת בא-כוח המבקשים והוא צפוי להתקיים רק בעוד מספר חודשים. בעקבות הערות בית המשפט חזר בו בא-כוח המבקשים מן הבקשה לעכב את הגשת הערעור עד למתן החלטה בוועדה המחוזית, וביקש להסתפק בארכה של 30 ימים להגשת ההליך. בא-כוחה של משיבה 1 הסכים לארכה המבוקשת. בא-כוחם של משיבים 3‑9 התנגד בתוקף גם לארכה זו ועמד על פסיקת הוצאות.

6.

נקודת המוצא לדיון היא כי יש לקיים את המועדים הקבועים בחוק ובתקנות. זאת לשם השגת יעילות, וודאות וסופיות ההליך על יסוד כללים החלים באופן שווה על כל בעלי הדין. ניתן לסטות מנקודת מוצא זו רק בהתקיים "טעמים מיוחדים" (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). קיומו של הליך תלוי ועומד יכול לשמש, בנסיבות מסוימות, "טעם מיוחד" למתן ארכה להגשת הליך ערעורי. הרציונל המונח בבסיס הדבר הוא כי ישנם מקרים בהם הכרעה בהליך התלוי ועומד יכול ותייתר את עצם הגשת הערעור או תשפיע באופן ממשי על הדרך בה הוא יתברר. בנסיבות אלה, יש יסוד להניח כי הארכת המועד תטיב לא רק עם בעל הדין המבקש להאריך את המועד אלא גם עם בעל הדין שכנגד. הארכת מועד מעין זו יכולה להיות מוצדקת גם מטעמים של יעילות דיונית וחסכון בזמן שיפוטי. אולם אין מדובר בעילה מוחלטת, ויש לבחון כל מקרה לגופו (ראו, בש"א 9159/04 חקשורי נ' בובליל (לא פורסם, 20.10.2004)). ישנה חשיבות לסוג ההליך התלוי ועומד, לדרך בירורו ולטיב הקשר בינו לבין הערעור. יש חשיבות גם לסיכויי ההליך התלוי ועומד וכן למסגרת הזמן בה צפויה הכרעה בהליך.

7.

בנסיבות המקרה שלפניי, דומה כי אין הצדקה להאריך את המועד עד לתום ההליכים המתנהלים לפני הוועדה המחוזית. גם אם הייתה עשויה להיות הצדקה להמתין לתום הדיון בוועדה אם זה היה מתקיים בהקדם, הרי משהתברר כי הדיון בוועדה המחוזית צפוי להתקיים רק בעוד מספר חודשים, ובשים לב למשך הזמן שכבר חלף מאז ניתן פסק הדין דלמטה, אין הצדקה לעיכוב כה ממושך בהגשת הערעור. לעובדה כי הדיון בוועדה המחוזית אינו צפוי להסתיים בתוך זמן קצר מתווסף גם חוסר בהירות בשאלה האם החלטה חדשה של הוועדה המחוזית תייתר לחלוטין את הערעור. שכן גם בהנחה שתתקבל עמדת המבקשים לגבי מספר הקומות והמרפסות הזיזיות, הוועדה אינה צפויה להידרש לשאלת תמהיל הדירות. נמצא, כי המתנה לסיום ההליכים לפני הוועדה המחוזית תביא להתארכות רבה של הליכי הערעור, בעוד שיריעת המחלוקת נותרת בלתי ברורה.

8.

יחד עם זאת, אני רואה לנכון להאריך את המועד להגשת הערעור, כך שיתאפשר למבקשים להגיש ערעור תוך שלושים ימים כפי שהתבקש בדיון. בהקשר זה יש לזכור כי הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת הליך, והמועד אף הוארך ארעית בהחלטתי מיום 14.9.2008. למשיבים לא נוצרה ציפייה לסופיות ההליך והם הועמדו מבעוד מועד על כך שהמבקשים אינם משלימים עם החלטת בית המשפט קמא. לא ניתן גם לחלוק על כך שקיימת זיקה הדוקה בין ההליכים, כך שהבקשה להארכת מועד לא הייתה נעדרת כל בסיס. בעת הגשת הבקשה אף היה יסוד לסברה כי הוועדה המחוזית תכריע בדבר תוך פרק זמן קצר יחסית. במצב דברים זה, נחה דעתי כי מתקיים אותו "טעם מיוחד" שמצדיק הארכת מועד בשלושים ימים.

הבקשה מתקבלת, אפוא, במובן זה שהמבקשת רשאית להגיש ערעור עד ליום 17.12.2008. עם פתיחת הערעור תתויק החלטה זו בתיק אב"ד. כל צד ישא בהוצאותיו.