פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"ם
7814/10 - א'
בפני:
כבוד הרשם גיא שני
המבקשת:
גלש"ן שווקים משאבי אנוש שמירה ואבטחה בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי
בע"מ
2. החברה לפיתוח משאבי אנוש בשלטון המקומי (1995)
בע"מ
3. היועץ המשפטי לממשלה
4. עיריית בית שמש
5. רשף בטחון (1993) בע"מ
6. מוקד מודיעין אזרחי בע"מ
7. בטחון אזרחי ש.ק בע"מ
בקשה להארכת מועד
החלטה
לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק-דין של בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים. פסק-הדין ניתן ביום 1.7.2010, והומצא למבקשת, לדבריה, ביום 4.8.2010. הערעור מכוון אך ורק כנגד גובה ההוצאות שבהן חויבה המבקשת (120,000 ₪, במצטבר). ביסוד הבקשה הטענה כי בא-כוח המבקשת טעה לסבור כי עומדים לרשותו 45 ימים להגשת הערעור.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים באתי למסקנה כי דין הבקשה להארכת מועד להידחות. המועד להגשת ערעור על פסק-דין של בית המשפט לעניינים מנהליים הוא שלושים ימים (תקנה 33(א) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000). כאמור בתקנה 38 לתקנות אלה, המועד להגשת הערעור לא יוארך אלא "מטעמים מיוחדים שיירשמו". ככלל, טעות בדין אינה מהווה "טעם מיוחד" לעניין זה, הגם שכל מקרה נבחן לגופו ובנסיבות מסוימות המסקנה עשויה להיות שונה. המועד להגשת ערעור על פסק-דין של בית משפט לעניינים מנהליים אמנם קצר יותר מהמועד הרגיל שחל בערעורים אזרחיים, אך כפי שפסק כבוד השופט א' גרוניס , אין מדובר בדין חדש:
המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים נקבע עוד בשנת 2000, בגדרן של התקנות. כלומר, אין מדובר בשינוי במצב המשפטי שארע זה לא מכבר. הדין בנושא זה אמור להיות ידוע וברור זה שנים לא מעטות (בש"ם 2691/09 שוורץ נ' משרד הביטחון – מדינת ישראל (לא פורסם, 19.5.2009).
אם כן, המועד להגשת ערעור על פסק-דין של בית המשפט לעניינים מנהליים הוא בגדר "דין מוש רש" (בש"ם 8913/06 זרמי נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה – השומרון (לא פורסם, 20.2.2007)). כך הדבר במיוחד כאשר יוזם הערעור מיוצג על-ידי עורך דין. לפיכך נקבע לא פעם כי טעות של עורך-הדין בעניין זה אינה עולה כדי "טעם מיוחד" (ראו עוד, למשל, בש"ם 1109/10 אדמה נ' לשכת האוכלוסין, משרד הפנים (לא פורסם, 9.3.2010). לא מצאתי נימוק של ממש מדוע במקרה שלפניי יש בכל זאת הצדקה להארכת המועד להגשת הערעור. יובהר, כי עצם העובדה שהערעור מופנה אך ורק כנגד גובה ההוצאות אין בה כדי לגרוע ממשקלו של אינטרס ההסתמכות של המשיבה כי לא תיגרר להליך נוסף. אדרבא, לאור כללי ההתערבות המצמצמים של בית משפט זה בשאלת פסיקת ההוצאות על-ידי הערכאה המבררת, נראה לכאורה כי סיכויי ההליך אינם גבוהים במידה המצדיקה את הארכת המועד.
אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשת תישא בשכר טרחת עורך-הדין של המשיבות 1 ו- 2 בסכום של 1,500 ₪; ובשכר טרחת עורך-הדין של המשיבה 5 בסכום של 1,500 ₪.
ניתנה היום, ב' בכסלו תשע"א
(9.11.2010).
גיא שני
ר ש ם