בש"מ 7888-22 בש"מ 7888-22

עתירה לגילוי ראיה חסויה לפי סעיף 44 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971.

1.העותרים הנם שני אחים המתגוררים עם משפחותיהם בעיר יטא שמדרום לחברון, והם שניים מבניו של השיח' סולימאן הדאלין המנוח (להלן: המנוח) תושב הכפר אום אל ח'יר שבדרום הר חברון (להלן: הכפר). העותר 1, יליד 1983, נשוי ואב לארבע בנות, נהג מעת לעת לעבוד בישראל בהיתר כדין (בפעם האחרונה ניתן לו היתר עבודה למשך שישה חודשים בשנת 2021). העותר 2, יליד 1999, נשוי ואב לפעוט, החל אף הוא לעבוד בישראל בשנת 2021.

מהמתואר בעתירה דנן עולה כי ביום 4.1.2022, במסגרת פעילות של כוח משטרתי בשטח הכפר ו"בנסיבות שאינן ידועות לעותרים", נפגע המנוח מרכב גרר משטרתי ונפצע אנושות. ביום 17.1.2022, כעבור כשבועיים בהם שכב מורדם ומונשם בבית החולים בחברון, נפטר המנוח מפצעיו.

בהמשך, לאחר שכניסתם לישראל סורבה נתברר לעותרים כי בסמוך לאחר הלוויית המנוח הוזנה כלפיהם וכלפי שניים מאחיהם, אלמעתצם וזאיד הדאלין (להלן: אלמעתצם, זאיד וביחד – ארבעת האחים), מניעה ביטחונית מכניסה לישראל.

2.לאחר שבקשותיהם להסרת המניעה הביטחונית בעניינם סורבו, עתרו ארבעת האחים ביום 16.6.2022 לבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (עת"מ 34531-06-22), וביקשו להורות על הסרת המניעות הביטחוניות בעניינם.

בעתירה בפני בית משפט המחוזי נטען כי "המשיבים לא גילו לעותרים מדוע הם הטילו נגדם מניעות ביטחוניות", אולם נוכח העובדה שאלו הוזנו כנגד ארבעת האחים יחד ובהתחשב בעיתוי שבו הדבר נעשה, הם משערים שהדבר נעשה בשל מותו הפתאומי של המנוח. עוד נטען, בין היתר, כי העותרים עבדו בעבר בישראל; כי הם – בדומה לאביהם המנוח – דוגלים בדרכי שלום, אינם נוהגים באלימות ונעדרים כל עבר פלילי; וכי אין כל סיבה לקבוע כי נובעת מהם מסוכנות כלשהי. נוכח כל האמור, נטען כי ההחלטה שלא להסיר את המניעה בעניינם הנה בלתי-סבירה ופוגעת קשות בזכויותיהם.

בתגובתם המקדמית המשיבים טענו טענות שונות לגופה של העתירה, ואשר אינן מענייננו כעת. בד בבד, מסרו המשיבים גם כי אינם מתנגדים להסרת המניעה הביטחונית בעניינם של אלמעתצם וזאיד; אך עמדו על כך שקיימת מניעה ביטחונית בעניינם של העותרים (ואשר הוזנה ביום 19.1.2022). המשיבים הוסיפו ופירטו כי "על פי מידע ביטחוני חסוי המצוי בידי גורמי הביטחון", אלו מתנגדים לכניסתו של העותר 1 לישראל לצרכי עבודה מכיוון שהוא "בעל זיקה לטרור" ולכניסתו של העותר 2 מכיוון שהוא גם "מעורב בפעילות בלתי חוקית ואלימה ובעל זיקה לטרור"; וכי המידע החסוי יכול שיובא בפני בית המשפט במעמד צד אחד – ככל שזה ימצא לנכון ובכפוף להסכמת העותרים – וזאת נוכח היותו מידע מודיעיני מסווג ורגיש, שחשיפתו עלולה לפגוע בביטחון המדינה ובשלום הציבור.

בתגובתם לתגובת המשיבים מסרו העותרים, בין היתר, כי יסכימו שבית המשפט יעיין בחומר החסוי רק בתנאי "שתוגש לעיונם פראפרזה מועילה ומפורטת הכוללת פרטים שמהם יוכלו העותרים ללמוד מפני מה עליהם להתגונן".

3.בדיון המקדמי שנערך ביום 21.7.2022 הודיעו המשיבים כי לאחר שבדקו את העניין, באפשרותם להרחיב ולמסור כי העותר 2 "היה מעורב בהפרות סדר במהלך מבצע 'שומר חומות' [...] [אולם] לגבי העותר 1, אי אפשר להרחיב". נוכח האמור, התנגדו העותרים שבית המשפט יעיין בחומר המסווג במעמד צד אחד, ומשכך הורה בית המשפט למשיבים להגיש תעודת חיסיון כדין או לחלופין להודיע שתעודה כאמור לא תוצא, עד ליום 23.10.2022.

4.תעודת החיסיון: בהמשך לכך, ביום 24.10.2022 הוגשה לבית משפט קמא תעודת חיסיון שנחתמה על ידי שר הביטחון ביום 18.9.2022, בנוסח הגורף והשגרתי (ראו והשוו יצחק עמית חסיונות ואינטרסים מוגנים – הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי 745 (2021) (להלן: עמית)), כדלקמן:

"1. מקורות המידע של שירות הביטחון הכללי לרבות כל פרט ו/או תוכן המידע שיש בו כדי לחשפם.

2.א. שיטות ודרכי פעולה, פעילות מבצעית, נהלי עבודה, ודרכי השגת מידע של שירות הביטחון הכללי, ככל שהם מתייחסים לאיסוף מידע מחוץ ובמסגרת חקירה, לרבות תוכן מידע העלול להביא לחשיפת שיטות ונהלים אלה.

ב.אמצעים טכניים של שירות הביטחון הכללי להשגת חומר מודיעיני וחומר חקירה, לרבות החומר אשר נאסף באמצעים אלה.

3.תפקידים, שמות ומשימות של עובדי שירות הביטחון הכללי לרבות כל פרט אחר שיש בו כדי לגלות או לחשוף בדרך כלשהי את זהותם, לרבות חזותם.

4.החיסיון חל על רשימת החומר והמידע החוסים תחת תעודה זו, לרבות כל פרט מזהה לגביהם ו/או אשר יש בו כדי להעיד על מהותו, היקפו וכמותו של החומר החסוי ולמעט העובדה כי מדובר במידע מודיעיני וחומר חקירה חסוי".

5.העתירה: בעתירה דנן נתבקשתי להורות על "הסרת החיסיון, כולו או חלקו, או להחריג מן החיסיון פרטים מסוימים אודות החשדות לכאורה כנגד העותרים". העתירה משתרעת על פני 21 עמודים, אך ניתן לתמצתה בכך שהעותרים חוזרים על טענותיהם בעתירה לגופה; על כך שזכויותיהם נפגעו עקב המניעה בעניינם; וכי העובדה שמדובר בחומר חסוי פוגעת בזכותם להליך הוגן, מה עוד שתעודת החיסיון היא גורפת ומנוסחת באופן מעורפל.

6.ההליך שלפניי אינו שגרתי, במובן זה שדרך המלך והפרקטיקה הנוהגת היא שבית המשפט אשר דן בעתירה לגופה, הוא שנחשף במעמד צד אחד לחומר החסוי. ברם, משסירבו העותרים לכך ודרשו הוצאת תעודת חיסיון, "הכדור" עובר למגרשו של בית המשפט העליון, אשר דן בעתירה בדן יחיד (ראו עמית, עמ' 740-738).

ודוק: העתירה שלפניי מצומצמת אפוא אך ורק לשאלה אם בדין הוצאה תעודת חיסיון ולטיב הפרפרזה שנמסרה לעותרים. במסגרת מצומצמת זו איני נדרש לגופה של העתירה המתבררת בבית המשפט קמא, ואם יש בחומר החסוי, כשלעצמו, כדי להצדיק את ההגבלות שהוטלו על העותרים. עדיף אפוא לבעל דין להסכים לכך שבית המשפט שדן בעתירה לגופה יעיין בעצמו בחומר החסוי, מה שאין באפשרותו לעשות משהוצאה תעודת חיסיון, שהסמכות לדון בה מסורה לבית המשפט העליון בלבד.

7.לגופה של עתירה, בחנתי במעמד צד אחד את החומר מושא תעודת החיסיון וניהלתי שיח ושיג עם גורמי הביטחון, ונחה דעתי כי אכן יש מקום להטיל חיסיון על המידע ששימש כבסיס להטלת המגבלה. לא אכחד כי הוטרדתי בשאלת טיב הפרפרזה, אך לסופו של יום החלטתי להותירה על כנה.

8.אשר על כן, העתירה נדחית.